בירות חדשות ממבשלת יער המכשפות

זו תמיד הפתעה טובה לגלות בירות חדשות על המדף, במיוחד ממבשלה שכבר בעבר נהניתי ממנה. הפעם זו מבשלת יער המכשפות.

לוכד האש Fire Catcher

בירה זהובה מסוג אייל אנגלי. דלת אלכוהול, רק 3.5% אבל מהווה תחליף מעולה למים כשצמאים.
רכיבים: מים, לתת שעורה, לתת חיטה, כשות ושמרים. רק 34 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה.

יבש הצוואר Dry Neck

עם קצת יותר אלכוהול, 4% ובטעם פירותי משהו.
רכיבים: מים, לתת שעורה, כשות ושמרים. רק 35 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה.

הענק הביישן Shy Giant

עוד יותר אלכוהול, 4.7% יש לענק הביישן. בירה בסגנון אייל ענברי אמריקאי. טעם מיוחד וטעים.
רכיבים: מים, לתת שעורה, לתת שיפון, כשות ושמרים. 42 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

בירות: קירין איצ'יבן ואסהי סופר דריי

שתי בירות יפניות שמיוצרות הרחק מיפן. יפן היא לא המקום הראשון שהייתי חושב עליו כמקור לבירה אבל אחרי שטעמתי את שתי הבירות הבאות, אני חושב שיש להם מקום טוב בכל זאת.

קירין איצ'יבן

קירין איצ'יבן היא קודם כל בירה טעימה וקלילה לשתיה, לפני שהיא מיוחדת.

ייחודה של קירין איצ'יבן הוא בשימוש בנוזלי הסינון ה ראשוני בלבד של תערובת השעורה והמים (תהליך בו הופכים העמילנים שבשעורה לסוכרים).

הבירה דלת קלוריות , רק 37 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה ומכילה רק מים, לתת שעורה וכשות.

הבירה ששתיתי יוצרה על ידי מבשלת וינשטפן הגרמנית.

אסהי סופר דריי

גם היא בירה יפנית והבירה ששתיתי יוצרה על ידי פרוני האיטלקית (שלהם בירה מעולה משל עצמם).

לעומת הקירין, לבירה אסהי מרכיבים רבים: מים, לתת שעורה, עמילן תירס, תירס, כשות ואורז. קצת יותר קלוריות, 41 קלוריות לכל 100 מיליליטר בירה ואחוז אלכוהול 5.2%.

שימוש במעט לתת שעורה מייצר בירה פחות מתוקה ועם פחות גוף. היא נלגמת בקלות ובקיצור כיף לשתות אותה.

למרות שהבירה מיוצרת רק משנת 1987 היא נחשבת למבוקשת מאד ביפן ואני יכול להבין למה. היא הולכת מצויין עם אוכל (להבדיל להבירות הבלגיות הכבדות) וביחד עם הקירין יש לה סיכוי טוב לתפוס מקום חשוב במקרר שלי.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

אנדרטה וגן זיכרון לגירוש יהודי צרפת

בספר שאני קורא עכשיו, היזדמנה גיבורת הספר, הבלשית איימי לדוק לרחוב נלטון בפריז. בעודה ממתינה לשותפה, הזכירה את האנדרטה וגן הזיכרון לגירוש יהודי צרפת במלחמת העולם השניה הנמצאים ברחוב נלטון ולידו. הסתקרנתי.

וכוון שהסתקרנתי, חיפשתי ומצאתי ולמי שלא מכיר, הרי תמצית.

בשנת 1942, למעלה משלושה עשר אלף יהודים נעצרו בפריז על ידי משטרת פריז. גברים, נשים וילדים. רבים מהם רוכזו טרם גירוש באיצטדיון החורף Vélodrome d'Hiver שעל גדות הסן, לא רחוק ממגדל אייפל. המקום היה קטן מלהכיל את אלפי היהודים שנדחפו פנימה. גג הזכוכית של האיצטדיון נצבע בכחול כהה כדי שלא ישמש עזר ניווט למפציצים והחלונות נאטמו כדי למנוע בריחה. חלק מחדרי השירותים נחסמו כוון שהיו להם חלונות החוצה והשאר נחסמו גם כן. הריח היה נורא. מזון ושתיה היו מצומצמים כמעט לאפס.

המעצרים החלו בשישה עשר ביולי ונמשכו יומיים. העצורים הושארו באיצטדיון שישה ימים ואז נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. 400 בלבד שרדו.

במשך שנים רבות נמנעה ממשלת צרפת מלהתנצל על השתתפותם של שוטרי צרפת בגירוש בטענה שהרפובליקה הצרפתית פורקה במהלך המלחמה על ידי פיליפ פטן (שהכריז על המדינה הצרפתית החדשה) והוקמה מחדש רק בסיום המלחמה.

רק בשנת 1995 אמר הנשיא זאק שירק כי על צרפת להודות בהשתתפותה ברדיפת היהודים. שירק טען כי 450 שוטרים צרפתים השתתפו במעשים על פי הוראות ממפקדיהם.

הנשיא פרנסואה הולנד, 17 שנים אחר כך הכיר באירוע כפשע שבוצע בצרפת, על ידי צרפתים, והדגיש כי הגירוש שבו השתתפו שוטרים צרפתים נוגד את הערכים, הרעיונות והערכים הצרפתים.

הנשיא עמנואל מקרון, בטכס בשישה עשר ביולי 2017 דחה את הניסיונות ההיסטוריים לנקות את צרפת מאשמתה ואמר כי צרפת היא שארגנה את הגירוש. שיתוף פעולה של משטרת צרפת עם הנאצים. הוא דחה את האשמת משטר וישי והוסיף כי צרפת הייתה אחראית לריכוז היהודים וגירושם ולכן אחראית גם למותם.

האנדרטה הוזמנה על ידי הנשיא מיטרן בשנת 1993.

על קיר בגן הזיכרון ברחוב נלטון מספר 7 רשומים שמות 4115 ילדים שגורשו ביולי 1942 ונרצחו במחנה אושוויץ בירקנאו.

לא הייתי במקום ולא ידעתי על קיומו. הצילום הוא מויקיפדיה. רשמתי לעצמי לבקר במקום בביקורי הבא בפריז.

פורסם בקטגוריה אישי, פריז והסביבה | עם התגים , | כתיבת תגובה

רחוב הנמל – אן קליבס

קייט דיואר פתחה את הדלת בבית ההארחה ברחוב הנמל מספר 1 בעיירה מארדל. בחוץ עמדה אשה ענקית. היא לבשה מעיל חסר צורה מעל חצאית טוויד. פנים רחבות ועיניים חומות קטנות. השיער שלה מכוסה על ידי כובע המעיל. על רגליה, מגפי וולינגטון. "שמי סטנהופ, מפקחת ורה סטנהופ" אמרה האישה.

ורה הגיעה לחקור את נסיבות מותה של מרגרט קראוקובסקי. שם משפחה מנישואין בגיל צעיר לימאי פולני שעזב אותה לאחר מספר שנים. מאז חיה לבד בבית ההארחה של קייט דיואר שם עבדה בתמורה למגורים. לא הקורבן הטיפוסי. אישה אלגנטית, ממשפחה מתקדמת שמסתפקת בדירה בעליית גג בעיירת חוף מוזנחת.

ורה וצוותה (סרג'נט ג'ו אשוורת', הולי האנטר וצארלס ליידלר) מגלים כי ימיה של מרגרט היו ספורים עקב מחלה והיא גם הסתירה כמה סודות מעברה. האם נרצחה כדי למנוע ממנה לחשוף אותם לפני מותה? אולי מותה קשור למקלט לנשים חסרות בית שבה התנדבה?

גם ספר זה שימש בסיס לפרק בסידרה הטלביזיה ורה ושווה לקרוא וגם לראות.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

בירות: סיכום זמני

באוגוסט 2014 כתבתי את הפוסט הראשון על בירה. מבחן טעימה עם חברים לשש בירות ישראליות.

מאז עברו כמה שנים והרבה בירות. את רובן שתיתי בבית וצילמתי על השיש במטבח. חלקן צולמו במקומות שונים בעולם. על כולן כתבתי. לפעמים רק חוות דעת קצרה. לפעמים בתוספת סיפור על המבשלה.

היום קבלתי הודעה שהבלוג בן 11 שנים. ממש היום יש לו יום הולדת. היום גם קבלתי תמונה ששלחתי להדפסה של אוסף הבירות שצלמתי במהלך השנים. בתמונה מופיעות למעלה ממאתיים בירות שונות.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , | כתיבת תגובה

בירות: אסטרייה דאם

מבשלת דאם הוקמה על ידי אוגוסט קואנצמן דאם וג'וזף דאם בשנת 1876 בברצלונה.

הרעיון היה לבשל בירה בהירה שתתאים לאקלים הים תיכוני, להבדיל מהבירות הכהות של מרכז אירופה. אסטרייה דאם בושלה כלאגר ים תיכוני. מאז הבירה מיוצרת מאותם מרכיבים: מים, לתת שעורה, אורז, כשות ושמרים (על פי אתר המבשלה ולא כפי שכתוב בעברית על התוית) ללא תוספות או חומרים משמרים.

השעורה והכשות מגודלים על ידי יצרנים מקומיים. השמרים שהם משתמשים הם אותו זן במשך דורות רבים. אם השמרים ייעלמו או ייפגמו, הטעם של בירה אסטרייה ישתנה, ולכן הם מחזיקים שלוש עתודות של השמרים, מאוחסנות תחת אבטחה בברצלונה, ולנסיה ולונדון.

עם 4.6% אלכוהול התוצאה טעימה למדי.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים | כתיבת תגובה

בירות: מייזל וייס אורגינל, ספטן הלס

מייזל וייס אורגינל

מבשלת מייזל הוקמה בשנת 1887 על ידי האחים אברהרדט והנס מייזל בעיר ביירות שבאזור פרנקוניה עילית, במדינת בוואריה שבגרמניה והיא עדיין בבעלות משפחתית. בשנת 1955 הציגה המבשלה את קו בירות החיטה Maisel Weisse, והיום היא היצרנית הרביעית של בירות חיטה בגרמניה.

רכיבים: לתת חיטה, לתת שעורה, כשות ושמרים. הבירה הראשונה שאני זוכר שיש יותר לתת חיטה מלתת שעורה.

אלכוהול: 5.2% קלוריות: 41 בכל 100 מיליליטר בירה.

הטעם: לא משהו.

לחדי העין ששמו לב ל"מגן הדוד" בלוגו של המבשלה, זהו אינו מגן דוד אלא הקסגרמה שמקורה באלכימאים. המשולש המתחדד לכיוון הקרקעית מתקשר אל המים, החשובים לבישול בירה, וגם אל האדמה ואל חומר הגלם החשוב שעורה. המשולש עם הנקודה כלפי מעלה מייצג את האש בסיר הבישול ואת האוויר, הפחמן הדו-חמצני שבבירה.

ספאטן הלס

בירה ספאטן הלס הגרמנית ממינכן, מוצלחת יותר לטעמי. לאגר פשוט וטעים.

רכיבים: מים, לתת שעורה, שמרים וכשות.

אלכוהול: 5.2%. קלוריות: 45 בכל 100 מיליליטר בירה.

בספר המסים של העיר מינכן נזכרת לראשונה מבשלת בירה בכתובת המקורית של המבשלה כבר בשנת 1397. בעלי המבשלה התחלפו לעיתים קרובות במהלך 125 השנים הבאות, עד שעברה לבעלות משפחת סטארנברגר למשך מאה שנה בדיוק, משנת 1522 ועד שנת 1622. הבעלים הבאים, משפחת ספאט, הם שנתנו לה את השם שנשאר עד היום.

בשנת 1807 רכש המבשל המוסמך גבריאל סדלמאייר את מבשלת ספטן, שהייתה אז המבשלה הקטנה ביותר במינכן. איתו החל עידן משפחת סדלמייר, שצאצאיה עדיין מנהלים את החברה. בשנת 1867 מבשלת ספטן הפכה למבשלה הגדולה ביותר במינכן. היא הצליחה להחזיק בתפקיד המכובד הזה עד שנת 1890. זו המבשלה הגרמנית היחידה שקיבלה מדליית זהב על הבירה שלה בתערוכה העולמית בפריז.

בתאריך 21 במרץ, 1894, בתקופה שבה שתו במינכן ובמדינה כולה, רק בירות כהות, מתוקות – מלוחות, מבשלת ספטן החלה לבשל את ספטן הלס, בירה בהירה, המבשרת הראשונה של קטגוריית בירות בהירות במינכן. בעוד כחודש יחגגו במינכן 125 שנים לבירה.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

שלוש שעות בפריס – קארה בלאק

בתאריך 23 ביוני, שנת 1940, הגיע היטלר לפריס הכבושה. תוך שלוש שעות הוא עזב את העיר. מה גרם להיטלר לעזוב תוך זמן קצר כל כך את העיר? קארה בלאק מציעה בספר הזה אפשרות אחת.

לקייט ריס, אמריקאית שחיה באנגליה, היו סיבות אישיות לרצות במותו של היטלר. מבחינתה הוא האשם במותם של בעלה ובתה התינוקת כתוצאה עקיפה מהפצצה גרמנית. רצונה לנקום מביא אותה לקבל על עצמה את המשימה לצנוח בצרפת, להגיע לפריס ולהתנקש בחייו של היטלר ביציאה מכנסיית הלב הקדוש במונמרט.

ההסטוריה מלמדת אותנו שקייט נכשלה במשימה והיטלר לא מת במהלך ביקורו בצרפת.

לאחר הירי הכושל, קייט מנסה להציל את חייה ולהימלט מצרפת. בעקבותיה יוצא גונטר הופמן, משירות הביטחון של הרייך, לשעבר בלש במפלג הרצח של משטרת מינכן. תוך שהיא נעזרת בצרפתים מתנגדי הכיבוש ומנסה לא להתפס על ידי רודפיה, היא מגלה לחרדתה ששולחיה לא התכוונו שתצליח.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

בירות: הובגובלין גולד ורובי ממבשלת וויצ'ווד

שתי הבירות החדשות של מבשלת וויצ'ווד ( Wychwood Brewery) ששתיתי, לא מיועדות לשוק העולמי לפי אתר המבשלה, אבל מצאו את דרכן אל מדפי השופרסל ואל המקרר שלי.

שתי הבירות, מסוג אייל אנגלי, טעימות ונעימות לשתיה כמו בירות קודמות שטעמתי מאותה מבשלה.

הובגובלין גולד מכילה 4.5% אלכוהול ויש בה 41 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה. הרכיבים: מים, לתת שעורה, לתת חיטה, כשות ושמרים. הבירה כבר יובאה לישראל בעבר בשם דומה, גולד הובגובלין עם תוית קצת שונה.

הובגובלין רובי מכילה 5.2% אלכוהול ויש בה 42 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה. הרכיבים: מים, לתת שעורה, כשות ושמרים.

אם הרכיבים כל כך דומים, מדוע צבען של הבירות כל כך שונה? ובכלל, הרכיבים של רוב הבירות הן די זהים ובכל זאת יש בירות בהירות מאד ויש כהות עד שחורות.

הסוד הוא בדרך כלל בתהליך העיבוד של השעורה או החיטה. התעמקתי קצת ברכיב הבסיסי הזה של הבירות. לבישול בירות מסוג אייל בהיר או זהוב משתמשים בדרך כלל בסוג אחד של לתת שעורה (או חיטה או שתיהן) שעבר תהליך ייבוש בטמפרטורה של 95 עד 105 מעלות צלזיוס. הנבט המיובש בהיר ושומר על כל האנזימים המקוריים. זהו הסוג הנפוץ ביותר בשימוש כסוג יחיד או כבסיס לסוגים נוספים.

להשגת צבע כהה יותר, הנבט עובר תהליך ייבוש בטמפרטורה של 150-160 מעלות צלזיוס שמלבד הצבע גם מפתח ניחוחות מיוחדים כמו קקאו ושוקולד בלתת מסוג שוקולד או טמפרטורה גבוהה יותר בתנורי תוף מסתובבים לייצור לתת קריסטלי שלו ניחוח קרמל. בהובגובלין רובי משתמשים בכל שלושת הסוגים האלו לקבלת הצבע הכהה.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , | כתיבת תגובה

סיפור לחיים מאת אן וולס

את הנושא של הסיפור הבא הזכיר איקו שמואל, בתגובה שכתב לי, לפני כשנה וחצי. נתקלתי בו שוב השבוע והחלטתי לחפש את הסיפור כפי שביקש. מצאתי כמה אזכורים אבל את הקרוב ביותר מצאתי באתר סיפורים קצרים שפרסם סיפור קצר של אן וולס מהעיתון לוס אנגלס טיימס.

גיסי פתח את המגירה התחתונה של ארונית הבגדים והרים חבילה עטופה בניר עדין. "זו," הוא אמר, "זו לא סתם תחתונית. זו הלבשה תחתונה איכותית." הוא השליך את ניר העטיפה והגיש לי את התחתונית. היא הייתה מעולה, משי, בעבודת יד ועם רשת של תחרה. תג המחיר האסטרונומי עדיין היה מחובר. "ג'אן קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו יורק, לפחות לפני 8 או 9 שנים. היא מעולם לא לבשה את זה. היא שמרה את זה לאירוע מיוחד. טוב, אני מניח שזה האירוע." הוא לקח ממני את התחתונית והניח אותה על המיטה עם הבגדים האחרים שלקחנו לבית הלוויות. ידיו התעכבו לרגע על החומר הרך, ואז טרק את המגירה ופנה אלי. "לעולם אל תשמרי דבר לאירוע מיוחד. כל יום שאת חיה הוא אירוע מיוחד."

נזכרתי במילים האלה במהלך ההלוויה ובימים שלאחר מכן כשעזרתי לו ולאחייניתי לטפל בכל המטלות העצובות שאחרי מוות בלתי צפוי. חשבתי עליהם במטוס בחזרה לקליפורניה מהעיירה המרכז-מערבית בה מתגוררת משפחת אחותי. חשבתי על כל הדברים שהיא לא ראתה ולא שמעה ולא עשתה. חשבתי על הדברים שהיא עשתה בלי להבין שהם מיוחדים. אני עדיין חושבת על דבריו והם שינו את חיי. אני קוראת יותר ומנקה פחות. אני יושבת על המרפסת ומתפעלת מהנוף בלי להתעסק עם העשבים בגינה. אני מבלה יותר זמן עם המשפחה והחברים ופחות זמן בישיבות וועדה. במידת האפשר, החיים צריכים להיות חוויה מענגת, ולא סבל. אני מנסה לזהות את הרגעים האלה עכשיו ולהוקיר אותם.

אני לא שומרת כלום. אני משתמשת בכלי החרסינה והקריסטל בכל אירוע מיוחד כמו ירידה של קילוגרם במשקל, פתיחת סתימה בכיור או פריחת הקמליה הראשונה.

אני לובשת את הבלייזר הטוב שלי לשוק אם מתחשק לי. התיאוריה שלי היא שאם אני נראית מצליחה, אוכל לשלם 28.49 דולר עבור שקית קטנה של מצרכים בלי להתכווץ. אני לא שומרת את הבושם הטוב שלי למסיבות מיוחדות. למוכרים בחנויות לחומרי בניין ולפקידים בבנקים יש אף שמתפקד היטב כמו שיש לחברים שלי.

"יום אחד" ו"באחד הימים" מאבדים את אחיזתם במילון שלי. אם זה ראוי לראות או לשמוע, אני רוצה לראות ולשמוע עכשיו. אני לא בטוחה מה הייתה אחותי עושה אם הייתה יודעת שלא תהייה פה ביום המחרת שכולנו מקבלים כמובן מאליו. אני חושבת שהייתה מתקשרת לבני המשפחה ומספר חברים קרובים. היא אולי הייתה מתקשרת למעט חברים מהעבר כדי להתנצל ולתקן יחסים שנפגעו עקב מריבות. אני רוצה לחשוב שהייתה יוצאת למסעדה סינית, האוכל שהעדיפה. כנראה שלא אדע.

אלו הדברים הקטנים שלא נעשו, שהיה מרגיז אותי אם היה מתברר לי שזמני מוגבל. כועסת כי דחיתי פגישות עם חברים ל"אחד הימים". כועסת שלא כתבתי מכתבים מסוימים שהתכוונתי לכתוב. כועסת ומצטערת שלא אמרתי לבעלי ולביתי כמה באמת אני אוהבת אותם. אני משתדלת מאוד לא לדחות, להתאפק או לשמור דבר שיוסיף צחוק והנאה לחיינו.

בכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני אומרת לעצמי שזה מיוחד. כל יום, כל דקה, כל נשימה…היא מתנה.

אן וולס (לוס אנגלס טיימס)

פורסם בקטגוריה ככה סתם | עם התגים | כתיבת תגובה