רומא

רומא. עיר שהיא מוזיאון ואנשים חיים בה והמנהלים חיים נורמלים. עיר של ניגודים. פרארי חדשה לגמרי חונה ליד קיר בן 2000 שנה. פסל של זאוס או אל פגאני אחר עומד ליד פסל של קרדינל. גנים ירוקים מקסימים, מזרקות בכל פינה ומכוניות ממהרות בכל רחוב או סמטה. עיר שכיף לבקר בה.

אני כותב על הטיול הזה, ארבע וחצי שנים לאחר שהיה ועם כל תמונה אני נזכר בהנאה בכל רגע מחדש.

הדרך למרכז העיר

27 במאי 2007. נחתנו בשדה התעופה פיומיצ'ינו או או בשמו האחר לאונרדו דה וינצ'י או פשוט ADR קיצור של Aeroporti di Roma כפי שנרשם על סרטי ההפרדה. משם על פי שלטים די ברורים אל Leonardo Express – הרכבת המובילה למרכז העיר. קנינו כרטיסים ועלינו על רכבת נקיה ומסודרת. מותאמת להובלת נוסעים עם מזוודות וקדימה אל התחנה המרכזית של רומא – תחנת טרמיני שלידה נמצא מלון ניצה, המלון בו הזמנו חדר. תיאור קצר של המלון: מיקום מעולה, מלון גרוע.

המוזיאון הראשון – המוזיאון הלאומי Museo Nazionale Romano

כמה עשרות מטרים בלבד ממלון ניצה נמצא אחד הבניינים שכלולים במוזיאון הלאומי של רומא (מיקום מעולה), התחלנו בו.

לפי כמות הפסלים שנמצאים באתרים שונים בעיר, נראה כי פיסול היה עיסוקם העיקרי של תושבי רומא במשך מאות שנים. בכל מוזיאון מוצגים מאות פסלים של בני אדם, אלים מהמיתולוגיה העשירה שלהם, אנשי דת שונים וסתם אזרחים עשירים שרצו להנציח ולפאר את שמם.

אלו שהיו פנויים מיצור פסלים, עסקו כנראה ביצור פסיפסים.

אולם אלו רק מעט מיצירות האמנות שאפשר לראות במוזיאון הלאומי (כמו גם באחרים). פסלים וציורים על קירות ותקרות, ארונות קבורה ועבודות מקסימות משיש בכל החדרים מרצפה עד תקרה.

הכנסייה הראשונה – סנטה מריה מג'ורה

או בשם המלא בזיליקת סנטה מריה מג'ורה Basilica Di Santa Maria Maggiore. שוב, לא היינו צריכים להרחיק לכת, כמה מאות מטרים בלבד ואנו בחלקה האחורי של הכנסייה הענקית. סובבנו אותה כדי להגיע אל החזית המרשימה עם מגדל הפעמונים הגבוה (75 מטרים – הגבוה ברומא).

הכנסייה העתיקה (נבנתה במאה החמישית על ידי האפיפיור סיסטו השלישי) מרשימה מבפנים לא פחות מאשר מבחוץ. פסלי אפיפיורים ובתולות משיש על הקירות, ציורים מכסים כל מקום פנוי מרצפה ועד התקרה כולל התקרה. (ברומא למדנו ללכת עם הראש כלפי מעלה שלא נפספס תקרה). המון שיש והמון זהב.

כמה מילים על כנסייות

בתנ"ך אפשר למצוא את הפסוק המצווה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" והיהודים לקחו את הפסוק כלשונו. הנוצרים הפכו את הפסוק על פניו ובמשך מאות השנים הזמינו כל בכירי הכנסייה פסלים, ציורים ויצירות אומנות אחרות להאדרת הכנסייה שלהם ועוד יותר להאדרת עצמם. מי שהיה לו יותר כסף מצא סיבה לבניית כנסיה. מי שהיה לו פחות, קישט כנסיה קיימת. תפארתו של האלוהים צריכה להראות בכנסייה.

מקום חובה לביקור לחובבי אומנות וסתם אוהבי יופי.

כנסיית פטרוס הקדוש בשלשלאות Saint pietro in vincoli.

הכנסיה נוסדה במאה החמישית כדי לשמור על שרידיו של פטרוס הקדוש. השרידים נשמרים (או לא – אף אחד לא ראה אותם כבר מאות שנים) בכד ברונזה המוצג למאמינים בכל ראשון באוגוסט. פסל שיש של משה מעשה ידיו של מיכאלאנג'לו הוא מוקד המשיכה העיקרי של הכנסיה. והקרניים? פרשנות לפסוק מספר שמות 'וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.' שמות, לד פסוק כט.

ומכנסייה לכנסייה: כנסיית יוחנן הקדוש בלטרנו San Giovanni In Laterano.

עד המאה הרביעית היה אזור לטרנו בבעלות משפחת לטרני. כשירדה המשפחה מגדולתה, הוחרם רכושה על ידי הקיסר קונסטנטין שהחליט להקים במקום את הכנסייה הנוצרית הראשונה. למרות שתי שרפות ועבודות שיפוץ מרובות שומרת הכנסייה את צורתה המקורית. את עבודות האמנות בתוך הכנסייה סיים האמן בורומיני בשנת 1646. העבודות על צידה החיצוני של הכנסייה נמשכו עד המאה השמונה עשרה. נחשבת לכנסיה של העיר רומא. עד שנת 1870 שמשה כמקום הכתרת האפיפיורים. כשחזרו האפיפיורים מצרפת לאיטליה, איבדה הכנסייה את חשיבותה למרות שהיא העתיקה ביותר באיטליה.