יום שלישי בשבוע.התחלנו בהשלמות. מקומות שהיו סגורים אתמול.
האנדרטה לשואה
הפעם נכנסנו אל מרכז המידע שנמצא מתחת לאנדרטה.
המרכז נחלק לכמה אזורים. הראשון מספר על השינוי שחל ביחס ליהודים מרדיפה וגרוש מתוך מטרה להרחיק אותם ועד השמדה שיטתית. לאורך קיר ארוך מסופר התהליך שהביא בסופו לרצח שישה מיליון יהודים.
באזור השני מוצג סיפורן של כמה משפחות יהודיות שחיו את חייהן בערים ובכפרים, לצד משפחות לא יהודיות עד שהחלו הרדיפות.
באזור השלישי מוצגים קטעי מכתבים ויומנים ששרדו את השואה גם אם הכותבים לא הצליחו לשרוד. קטעים של ייאוש או של תקווה והצלה.
בהרגשה קצת כבדה יצאנו מהמרכז אל יעדנו הבא: גלריית הציורים.
גלריית הציורים Gemäldegalerie
אוסף ענק של ציורים אירופאיים מפוזר על פני כמה עשרות חדרים. ציירים ידועים יותר, ידועים פחות (לפחות לנו) וגם לא מוכרים לנו בכלל (הרוב). ציורים שמדברים אלינו וגם כאלו שכבר נמאסו (ישו, מריה וקדושים אחרים).
הסתובבנו בגלריה, מנסים לא לפספס אף חדר ולמצוא את הציורים היותר יפים או מעניינים.
השיא של הגלריה, לפחות מבחינתי הוא הציור "פתגמים הולנדים" של פיטר ברוייגל האב. בציור למעלה ממאה סצנות שהן בעצם פתגמים, ביטויים או כינויים מצוירים. בחדר בו תלוי הציור יש מפה המסבירה כל אחת ואחת מהסצנות.
דוגמאות למה שאפשר למצוא בציור (בפינה שמאלית תחתונה):
-
- היא כה מופקרת שהיא יכולה לקשור את השטן אל מיטתה.
-
- על צבוע דתי אמרו שהוא נושך עמודים
-
- על אשה רמאית ודו-פרצופית אמרו שהיא נושאת מים ביד אחת ואש בשניה.
אמנות עכשווית
מגלריית ציורים לאמנות עכשווית, כך מתארת ידידה שלנו טיול בחנויות מודרניות. נסענו ל- KaDeWe. חנות כלבו ענקית (7 קומות). שומר כספו יברח. אין כמעט מצב שלא נמצא משהו שאנחנו רוצים באחת הקומות. בקומה הראשונה נמצאים תכשיטים, שעונים, בשמים ועוד מוצרי יוקרה (מחזיק מפתחות של אומגה במבצע – רק 140 אירו). המשכנו עד הקומה החמישית לפני שמצאנו מתנות במחיר סביר.
קתדרלת הקיסר וילהלם
לא רחוק נמצאת קתדרלת הקיסר וילהלם. ראינו רק מבחוץ. אחריה מתחיל רחוב KuDamm. כשני קילומטרים של חנויות, מלונות, מסעדות ובתי קפה.
היום הראשון: ברלין, עמדת ביקורת צ'ארלי, המוזיאון היהודי, כיכר בבל, כנסיית הברלינר דום
היום השלישי: פוטסדם, פארק סנסוצ'י, הרובע ההולנדי
היום הרביעי: דרסדן, הארמון המלכותי, ארמון צווינגר
היום החמישי: ברלין, פנורמת החומה, מוזיאון החומה, תערוכת איי וייויי, East Side Galery
היום השישי: ברלין, ארמון שרלוטנבורג, מוזיאון בורגרון, פארק טירגרטן, שער ברנדנבורג
היום השביעי: ברלין, האנדרטה לשואה – המיצג, כיכר אלכסנדר, כיכר הכשר, הבונדסטג, פארק טירגרטן
מחשבות ועוד 
פינגבאק: חופשה 2014 – ברלין, פוטסדם, דרסדן | מחשבות ועוד
גמלדה גלרי הוא אחד מהמוזיאונים הידועים והחשובים ביותר בעולם בנושא הציור האירופאי מהמאות ה 16 – 18. אכן תמונתו של ברויגל גם בעיני היא שיא המוזיאון, אך יש לזכור שמוצגות בו תמונות של רמברנדט, וורמיר, רובנס, וואטו, קרנאש, בוטיצ'לי, פיליפו ליפי, ג'יוטו, גינסבורו, רינולדס, רפאל, טיציאן ועוד ועוד, כך שהקביעתו של מחבר המאמר שרוב הציירים אינם מוכרים לו היא קצת "לא זהירה" בלשון המעטה. עם זאת, אין ספק שאזכרת הגלריה היא מעשה חשוב. ביקרתי ברוב המוזיאונים החשובים בעולם ויותר מפעם אחת ואין ספק שמוזיאון זה תופס מקום חשוב בין כל הגדולים. סתם עובדה – בכל מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, שאוסף הציורים בו הוא מדהים, יש רק ברויגל האב אחד ובברלין שניים (שני הקופים).
יהודה תודה על המידע. גמלדה גלרי בשבילי אינו "אחד המוזיאונים הידועים…", זהו מקום שבו יש ציורים יפים שמאד נהנתי לראות. מבחינת הציירים המכובדים האחרים, די נמאס לי לראות שוב ושוב את ישו הקטן בזרועות אמו או את ישו על הצלב או קדושים ואירועים נוצריים אחרים. אני מדלג על אולמות שלמים מסיבה זו גם אם הציורים צויירו על ידי גדולי הציירים. ברוייגל הוא נקודת אור מאז הכרתי את השושלת במוזיאון תל אביב לאמנות.
המאמר אינו מאמר מדעי בנושא ציורים וציירים אלא סיכום של החוויות שלי מיום מהנה בברלין.
אני מבין ללבך לגבי עודף תמונות "מהווי הנצרות",אולם לדעתי יש בהם מכל טוב. הציירים לא היו מטומטמים ובתוך היצירות המוזמנות הם תארו את המציאות היומיומית של תקופתם וכך עקפו את הנטיה הכנסייתית לכפות את תכניה על האומנות. כך למשל בתמונתו המפורסמת של ברויגל האב – הצליבה, אפשר לראות בבירור את הווי החיים והמציאות הפלמית במאה השש עשרה ואפשר להרחיב את היריעה. אני כבר כשלושה שבועות אחרי החזרה מברלין בה גם האזנתי לשני קונצרטים באולם הפילהרמוני המפורסם כולל אחד עם הפילהרמונית של ברלין המהוללת ולמרות זאת, החוויה של גמלדה גלרי עולה על הכל.
לגבי בריויגל האב, אם ברצונך להינות בגדול עם רב אמן זה, סע לuוינה לKunsthistorishe museum שם נמצאות כמחצית מכל תמונותיו של ברויגל ששרדו. כל השאר מפוזרים במוזיאונים אחרים כגון הפראדו, המטרופוליטן, נששיונל גלרי ועוד ועוד.
אתה צודק לגבי וינה וברוייגל האב. הייתי בוינה ובמוזיאון ונהנתי מאד.