אחרי שזוגתי חפשה ובדקה, מצאה ורשמה, סיננה וסימנה, הטיול לליסבון היה מוכן. נשאר לי להצטרף אליה לטיסה בוקר מוקדמת מאד ובשעת בוקר מאוחרת יותר לנחות בשדה התעופה של ליסבון.
כבר בשדה התעופה רכשנו כרטיסי ליסבון Lisboa Card. הכרטיס לא זול, 37 אירו לאדם, לשלושה ימים, אבל מלבד נסיעה חופשית בכל אמצעי התחבורה הציבורית בליסבון, הוא מציע כניסה חינם או הנחה לרבים מהאתרים שרצינו לבקר.
מבין האפשרויות להגיע אל מרכז ליסבון, בחרנו באוטובוס AeroBus1. אוטובוס עירוני שהותאם להובלת מזוודות ומופעל על ידי חברה פרטית. היעד היה כיכר רוסיו ששמה הוא בעצם כיכר פדרו הרביעי אבל קבלה את השם רוסיו מתחנת הרכבת רוסיו הנמצאת באחת מפינותיה.
לא בזבזנו זמן. איתרנו את המלון. אמרנו שלום. הפקדנו את המזוודות ויצאנו לרחובות העיר. רצינו להגיע אל כיכר קומרסיו. כיכר גדולה, על גדת הנהר טחו. דרך מדרחוב אוגוסטה, דרך השער הגדול שהוא אחד מסמלי הכיכר וכבר ראינו את הסמל המפורסם של העיר: חשמלית 28.
חשמלית 28 פועלת בליסבון כבר עשרות שנים והיא נראית כך ומתנהגת כך ובכל זאת ברוב הפעמים שנתקלנו בה היא הייתה מלאה ודחוסה בנוסעים. מלבד האטרקציה שבנסיעה כמו סרדין בקופסה, היא עוברת ברוב האתרים המעניינים במרכז ליסבון.
כיכר קומרסיו היא כיכר גדולה על גדות הנהר טחו. הכיכר שמשה כמרכז מסחר לאניות שהביאו סחורות מעבר לים לליסבון. רובה של ליסבון, כולל הכיכר, נחרב ברעידת אדמה וצונמי בשנת 1755. בשנים שלאחר מכן נבנתה ליסבון מחדש. במרכז הכיכר נמצא פסלו של המלך ג'וסה הראשון שהיה מלך פורטוגל בתקופת הבניה מחדש ובחזית הפסל דמותו של ראש הממשלה, המרקיז דה פומבל, שהיה האחראי על הבניה. מלבד הפסל, עוברים בכיכר גם אוטובוסים וחשמליות והיא מלאה מסעדות ובתי קפה וגם דוכני מזכרות ומציאות.
במדרחוב אוגוסטה, פילסנו דרכנו צפונה, דרך שולחנות המסעדות ובתי הקפה, מתעלמים או מגיבים בשלילה להצעות להיכנס אל מסעדה זו או אחרת. בקצה הרחוב יצאנו אל חיבורן של כיכר פיגואירה מימין וכיכר פדרו הרביעי (היא כיכר רסיו כאמור) משמאל. בחרנו לראות קודם את כיכר פיגואירה ואת פסלו של המלך ג'והן הראשון או בפורטוגלית Estátua de Dom João I. אחרי סיבוב קצר בכיכר חזרנו אל כיכר רוסיו.
כיכר רוסיו קטנה יותר מקומרסיו וצורתה אליפסה. את הקצה הצפוני ממלא התיאטרון הלאומי על שם מריה השנייה עם העמודים בחזית. בצידה השמאלי (המערבי) מצאנו מרכז מידע גדול לתיירים, תחנת הרכבת רסיו שנתנה את שמה לכיכר וגם סניף של בורגר קינג. בשני המקומות עוד נבקר בימים הקרובים. בצד ימין, המזרחי, לא פחות חשוב, סניף של מקדונלד ותחנה של Aerobus1 כדי לחזור אל שדה התעופה. ביציאה מהכיכר לכוון צפון מערב, נתקלנו בפסל של ג'או דה קמרה, משורר ומחזאי פורטוגלי שהיה הראשון מבני ארצו שהיה מועמד לפרס נובל לספרות בשנת 1901 וזכה לכיכר על שמו ולפסל סמוך לתיאטרון הלאומי.
המשכנו עוד קצת צפונה אל כיכר המשקמים, Praça_dos_Restauradores. הכיכר מוקדשת לשיקום עצמאותה של פורטוגל בשנת 1640, אחרי 60 שנות שלטון ספרדי. האובליסק באמצע הכיכר, שנחנך בשנת 1886, נושא שמות ותאריכים של קרבות במלחמת השיקום הפורטוגזית.
המשכנו ללכת עוד צפונה לאורך שדרת החירות Avenida da Liberdade. השדרה נבנתה באמצע המאה השמונה עשרה אך רבים מהמבנים הישנים נהרסו ובניינים חדשים נבנו במקומם. התוצאה היא ערבוב די מקרי של בניינים בני 150+ שנים עם בנייני זכוכית ופלדה. אבל מעבר להיסטוריה של השדרה, היא פשוט כיפית. מהריצוף המיוחד דרך העצים, בתי הקפה, המזרקה שגילה כגיל השדרה ועד העובדה שעוברים בה 10 נתיבי תחבורה. הלכנו לכל אורך 1100 המטרים שלה עד כיכר המרקיז דה פומבל.
בשנת 1755, בבוקר של 1 בנובמבר, יום כל הקדושים, ארעה רעידת אדמה בעוצמה של 8.5-9 באוקיינוס האטלנטי, 200 קילומטר מליסבון. ברעידת האדמה ובצונמי שהגיע אחריה, נהרס רובה של ליסבון ונהרגו עשרות אלפי תושבים. המרקיז דה פומבל היה אז ראש ממשלת פורטוגל. הוא שרד. בשנים שאחרי רעידת האדמה היה המרקיז אחראי על בנייתה מחדש של ליסבון. במרכז כיכר המרקיז דה פומבל נמצא פסל גדול של המרקיז כשהוא משקיף על אזור האסון ששוקם.
מיד אחרי הכיכר נמצא פארק אדוארדו השביעי Parque Eduardo VII. פארק ירוק ויפה. הרבה דשא, עצים ושיחים מעוצבים. כשהגענו התקיים במקום שבוע/חודש הספרים. דוכני ספרים מלאו כמעט לגמרי את שני צדדיו של הפארק. המשכנו אל קצהו העליון של הפארק כדי לגלות שמשם אפשר לעלות עוד קצת אל גן נחמד שנמצא מעבר לכביש. גן עמליה רודריגז. גן קטן עם אגם קטן ובית קפה.
בדרך חזרה, במרומי הפארק ראיתי דוכן שמכרו משהו שנראה כמו בירה. שאלתי ואכן בירה. בירה בוהמיה של מבשלת סגרס SAGRES. שלושה סוגים של בירה: אורגינל, חיטה ונטול אלכוהול. בחרתי באורגינל. בירה טעימה למדי. התחלה טובה וגם הזדמנות ללמוד איך כותבים בירה בפורטוגזית: Cerveja.