בוקר היום השישי, השלמות מאתמול. אותה רכבת. לאותו הכיוון. ירדנו אחרי מספר תחנות בתחנת קלוש-בלס בעיירה קלוש. היעד הוא כנראה הארמון היפה בסביבה ושמו הארמון הלאומי קלוש. המרחק לפי המפות כקילומטר. 10-15 דקות ברגל. הלכנו.
הארמון הלאומי של קלוש והגנים סביבו הם סיבה טובה להגיע לעיירה. הארמון נבנה בשנת 1747 על פי הוראותיו של פדרו השלישי, המלך לעתיד, והמלכה מריה הראשונה. תוכנן כמעון קיץ אך הפך למקום המועדף על משפחת המלוכה. משנת 1794 עברה המשפחה לגור בארמון באופן קבוע.
התחלנו באולם הגדול עם שתי הנברשות הגדולות. המשכנו אל חדר המוסיקה (הופעות מוסיקה, אופרה והצגות נערכו בו להנאת המלכה מריה הראשונה והמשפחה המלכותית) שנשאר כמעט ללא שינוי מאז שנסתיימה בנייתו בשנת 1759, דרך חדר החושך וגם חדר מגורי המלכה מריה פרנצ'סקה בנדיטה.
ואז הגענו אל ריכוז של פורצלן. עד תחילת המאה ה-18, יובאו מסין כל כלי הפורצלן, לשימוש ולקישוט. בשנת 1708, לאחר גילוי שיטת הייצור של חומרי הגלם, החל מפעל מייסן בגרמניה לייצר מוצרי פורצלן. בחצי השני של המאה ה-18 גדל מאד הביקוש למוצרי פורצלן על ידי משפחות האצולה גם בגלל אפשרות הייצור המקומי וגם בגלל שבנוסף לתה, החלו להגיש בסלונים גם קפה וקקאו, ולכך נדרשו כמובן כלים שונים. מלבד האגרטל שהוא סיני, שאר הצילומים הם של פריטים מייצור אירופאי.
לפני שיצאנו לגן עברנו בחדר השגרירים. חדר השגרירים נבנה בין שנת 1754 לשנת 1762 תחת פיקוחו של הארכיטקט ז'אן-בטיסט רוביליון. בעבר נקרא "אוהל העשירים", חדר העמודים, חדר מוסיקת הערב וגם סתם הגלריה. משנת 1794 ואילך (בתקופת הנסיך דום ז'ואאו) נודע בשם חדר האגרטלים או חדר השגרירים. הציור המרכזי מציג את משפחת המלוכה בראשות המלך ז'וזה והמלכה מריאנה ויטוריה משתתפים בנשף מוזיקלי. שתי חופות הכס עם המראות היו שמורות עבור המלך, המלכה ונסיכי ברזיל, (שנקראו כך משום היותם יורשי הכתר). את הקישוט משלימים אגרטלי חרסינה סיניים גדולים.
השלמנו את הביקור בסיור בגן הארמון. משטחים ירוקים, צמחי נוי ופרי, בריכות, מזרקות ופסלים (מעשה ידיו של הפסל האנגלי ג'ון צ'יר, מתחילת המאה ה-18). וכמובן – אזולייזוש.
נפרדנו מהארמון במבט מהצד. הצד הכי יפה של הארמון.
מחשבות ועוד 