היום השמיני הוא האחרון שלנו בליסבון. לפחות בביקור הנוכחי. אחרי שנפרדנו זמנית מהמזוודות, יצאנו לבקר בכמה אתרים להשלמת הביקור.
המקום הראשון הוא גן החיות של ליסבון. כבר היינו בתחנת המטרו הסמוכה, לגן, תחנת Jardim Zoológico של הקו הכחול. זה לא שגן החיות הוא הנפלא ביותר, אבל הוא נחמד ושווה ביקור.
לפני שעזבנו את גן החיות, טעמתי עוד בירה פורטוגלית Sagres. שווה ומוצלחת. במיוחד בצהרי יום חם.
המקום השני הוא מוזיאון בית מדירוס.
הבניין בו שוכן בית מדירוס נבנה על ידי עורך דין בשם אוגוסטו ויטור דוס סנטוס – בשנת 1896. המבנה נותר במשפחת סנטוס עד 1921, אז נמכר לאדוארדו גואדס דה סוזה. שנתיים לאחר מכן, הוסיף הבעלים החדשים את שתי הקומות העליונות אבל לא נשאר בבית זמן רב. בשנת 1927 הבית נמכר למדינת הוותיקן, עבור נציגו של האפיפיור ובשנת 1943 הבניין נקנה על ידי אנטוניו מדירוס אשר הפך אותו לבית מגוריו.
מדירוס היה רופא מכובד שהחליט לעבור לעולם העסקים והפך לאיש עסקים מצליח מאד בתחומי רכב, תעופה, ספנות ועוד. בקיצור טייקון.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, שמר מדירוס על קשר הדוק עם הקהילות היהודיות בעולם, ועזר ליהודים רבים לחצות את האוקיינוס האטלנטי מאירופה לכוון ארצות הברית בספינות הסוחר שלו וניצל מכרים אישיים כדי להשיג עבורם דרכונים. מדירוס גם סייע לאנגלים ולבעלות הברית, באמצעות חברת התעופה שלו, מספנותיו ומתקני התדלוק שלו באיים האזוריים. על פעילותו העניק לו המלך ג'ורג' השישי בשנת 1947, אות הצטיינות של האימפריה הבריטית.
יצירות האומנות הראשונות שרכש נועדו רק לקישוט ביתו, אבל הוא הפך לאספן אמנות עם אוסף שהלך וגדל. בתחילת שנות השבעים, החליט nshrux להעביר את ביתו למדינה. הוא בנה אגף חדש לבית עבור חלק מאוסף האמנויות הדקורטיביות שלו ועבר עם אשתו לבית סמוך שבינתיים נרכש ובו גרו עד סוף חייהם. הבית הפך למוזיאון ובו מוצגים שאסף מדירוס במהלך חייו. המוזיאון נפתח בציבור בשנת 2001.
רהיטים, שעונים, פסלים, שעונים, ציורים ועוד שעונים. עשרות רבות של שעונים קטנים וגדולים בכל רחבי הבית. סביבם מצאנו פסל שמשון הורג את הפלישתי (ראינו עותק שלו גם בארמון קלוש), גם קופסאות קטנות מצוירות להפליא וגם הפתעה מהנה בצורת הציור "עורך הדין הכפרי" של פיטר ברוייגל.
עורך הדין הכפרי של פיטר ברוייגל
המקום השלישי הוא חממה בשם Estufa Fria או חממת ליסבון.
חממת ליסבון נחשבת אחד הפארקים החשובים ביותר שקיימים בעיר ואחד האתרים הפופולריים ביותר בעיר, גם לזוגות מקומיים וגם לתיירים. הוקם תחילה כמחסה לסוגים שונים של צמחים, והפך לאחד השטחים הירוקים הנעימים ביותר בליסבון, שבו אפשר לבלות כמה שעות מהנות בין אגמים, מפלים, סלעים, פסלים ומאה צמחים שונים מכל העולם. החממה מנוהלת על ידי מועצת העיר ליסבון. לא ידענו על המקום ומאד שמחנו שגילינו אותו.
לסיום ממש, ראינו שליסבון היא עיר שדוגלת בסובלנות. אולי יותר מדי. הקיר צולם ממש סמוך לכיכר רוסיו. הספרים בחנות ספרים Fnac בשדה התעופה.
מחשבות ועוד 