היום השני בליסבון והראשון בבלם. הגענו לאזור בנסיעה של 45 דקות בחשמלית מספר 15. לא דרך אידאלית כפי שלמדנו בהמשך.
היעד הראשון, מוזיאון הכרכרות Museu Nacional dos Coches.
מוזיאון כרכרות החל לפעול בליסבון כבר בשנת 1905. בתאריך 23 במאי 1905 הוקם ביזמת המלכה אמיליה והנסיכה ברגנסה מצרפת, מוזיאון הכרכרות המלכותי בבית הספר המלכותי לרכיבה. המוזיאון הצליח מעל המשוער, ושנה מאוחר יותר נתנה המלכה הוראה להרחיב את המוזיאון ולכלול בו את כל הכרכרות שהיו פזורות בארמונות שונים.
לאחר הקמת הרפובליקה, ב-5 באוקטובר, 1910, אוסף המוזיאון גדל, גם מבית המלוכה הנכחד וגם מהכנסייה ובשנת 1911 שונה שמו ל"מוזיאון הכרכרות הלאומי". כמעט 100 שנים מאוחר יותר, בחודש פברואר שנת 2010, החלה הקמתו של מוזיאון חדש וגדול יותר. המוזיאון החדש נחנך בתאריך 23 במאי 2016. 111 שנים לאחר פתיחת המוזיאון המקורי. אנחנו ביקרנו 8 ימים אחר כך.
ממש סמוך למוזיאון, עברנו דרך גן מעוצב חביב ובו פסל גבוה. הגן והכיכר הסמוכה נקראים על שמו של המושל השני של הודו הפורטוגלי אפונסו דה אלבוקרקי שדמותו נמצאת במרומי הפסל במרכז הגן. אפונסו נחשב לגאון צבאי ולקצין הימי המצטיין של תקופתו, סוף המאה החמש עשרה – תחילת השש עשרה. לידיעת הצעירים הישראלים, הוא היה הדוכס הראשון של גואה.
עברנו את הכביש ואת מסילת הרכבת אל חוף נהר טאז'ו ואל אנדרטת התגליות Padrão dos Descobrimentos.
האנדרטה נמצאת במקום ממנו יצאו ספינות לחקור ולסחור עם הודו והמזרח ונועדה לפאר את עידן התגליות הפורטוגלי במהלך המאות ה-15 וה-16. במקור הוקם במקום אתר ציון לרגל יריד בינלאומי שנערך בליסבון בשנת 1940. עשרים שנה מאוחר יותר הוקם המבנה הנוכחי מבטון וגיר ועוד 25 שנה עברו עד שהתאפשר לעלות לתצפית מפסגת האנדרטה.
בחזית, לכוון הנהר ניצב הנרי הנווט, הנסיך הנרי, בנו השלישי של המלך ג'ון ה-1, אחראי על הסחר הימי של פורטוגל ומיוזמי עידן התגליות הפורטוגלי. אחריו, משני הצדדים, עוד 32 דמויות כולל וסקו דה גמה (שני משמאלו) ועוד מחשובי התקופה.
קצת יותר מקילומטר מערבה, לאורך נהר טאז'ו, הגענו אל מגדל בלם Torre de Belém. המגדל הוזמן על ידי המלך ג'ון ה-2, בתחילת המאה ה-16, להיות חלק ממערכת הגנה בשפך נהר הטאז'ו ושער לליסבון. אפשר לעלות עליו לתצפית על הנהר והעיר. ויתרנו.
חזרנו לכוון אנדרטת התגליות וכמה מאות מטרים צפונה אל מנזר ג'רונימו Jerónimos Monastery. המלך מנואל ה-1 החליט על הקמת המנזר במקום ומימן את הבניה על ידי מס שהוטל על הסחורות שהובאו מאפריקה לנמל רוסטלו הסמוך. המנזר הושלם בשנת 1601, מאה שנים לאחר התחלת הבניה.
המלך מנואל בחר במסדר הדתי של נזירי ג'רונימו לחיות במנזר, ותפקידם היה להתפלל לנשמתו הנצחית של המלך ולהעניק סיוע רוחני לנווטים ולמלחים שיצאו מנמל רוסטלו בדרכם לגלות אדמות ברחבי העולם. זאת הנזירים עשו במשך ארבעה מאות שנים עד שנת 1833, אז התפרק המסדר והמנזר ננטש.
נשאר מבנה גותי יפה מעוטר בפסלים הקשורים לים, כנסייה יפה וישו על הצלב, יש גם אולם ועל קירותיו אריחים מצוירים (אזולייזוש). בציורים אירועים מחייו של יוסף בן יעקב (ההוא מהתנ"ך), ממכירתו על ידי אחיו ועד עלייתו לגדולה במצריים ואיחודו מחדש עם אביו ואחיו.
בצדו המערבי של המנזר נמצא היעד הבא שלנו – המוזיאון הימי Museu de Marinha.
בכניסה למוזיאון, מעבר למפת העולם למדנו על עידן התגליות, השנים בהן הפכה פורטוגל לאימפריה וסחרה עם חלקים בעולם שהאירופאים לא הכירו קודם. על תפקידו של הנסיך הנרי שיזם רבים ממסעות הגילוי ומימן את פיתוחה של ספינת הקרבלה עם המפרש המשולש. ספינה קלה יותר לניווט ועם אפשרות לשוט כנגד כוון הרוח. ספינה שאפשרה והקלה על חייהם של המגלים הפורטוגלים כמו וסקו דה גמה.
למי שלא זוכר את האיש, (גם אני זכרתי רק שהיה איש כזה), וסקו דה גמה יצא מנהר טאז'ו בדרכו להודו ב-8 ביולי 1497. תחת פיקודו ארבע ספינות: שתי ספינות מסחר, "סנט גבריאל" ו"סנט רפאל" (בצילום), ספינה מסוג קרבלה בשם "בריו" וספינת עזר שנועדה לשמש חלקי חילוף.
אחרי למעלה מעשרה חודשים ואחרי קשיים רבים, הגיע הצי הפורטוגלי ליעדו ב-20 במאי 1498. הוא השלים את הקישור הימי הראשון להודו ויצר נתיב בו ישוטו ספינות רבות במשך כשלוש מאות שנים בדרכם להודו. על ההגעה למזח בעיר קליקוט בהודו, מספר פרופסור הר סגור לאלכס אנסקי באחת מתכניות שעה היסטורית:
להפתעתו של וסקו דה גמה, הופיע פתאום על המזח, אדם מוזר, עם זקן, יהודי, אשר בירך אותו בספרדית. הוא שאל "מאיפה אתה?" היהודי השיב "מפולין. מפוזנן." וסקו דה גמה חטף את היהודי, אילץ אותו להתנצר, והפך אותו ליועץ לספנים הפורטוגלים במסעותיהם להודו.
התצוגה מתקדמת עם השנים דרך הספינות מרובות המפרשים, ספינות הקיטור ועד אניות הקרב של ימינו. סוף התצוגה במודל של היכטה המלכותית אמיליה ושחזור של חדרי המלך והמלכה ביכטה.
במבנה נפרד מציג המוזיאון אניות אמיתיות ששרדו את מבחן הזמן.
לפני שעזבנו את בלם, קפצנו לגן הבוטני הטרופי קרוב Jardim Botânico Tropical. לא צריך מילים, רק תמונות.
עזבנו את בלם חזרה אל המרכז ועלינו עם חשמלית 28 העתיקה אל מרומי טירת סאו ז'ורז'ה Castelo de S. Jorge. הסיבה הטובה ביותר לעלות לטירה היא הנוף הנשקף ממנה. יש גם כמה טווסים שמסתובבים חופשי בטירה ובית קפה וחנות מזכרות (בה נוגן דיסק מקסים של עמליה רודריגז, שקניתי שם) וכמו בכל טירה עתיקה גם חומות עתיקות ומגדלים.
סיימתי את היום עם בירה פורטוגלית נוספת: בירה כהה מסוג סטאוט של מבשלת סופר בוק. לא לטעמי.
מחשבות ועוד 