סין

בסוף חודש מאי, שנת 2011, יצאנו, זוגתי ואני עם עוד 14 אחרים לשבועיים לסין בטיול מאורגן. החופשה הארוכה ביותר שלי בעשרים השנים האחרונות והטיול המאורגן הראשון בכלל.

במקום ליצור דף אחד ארוך שיכלול את אוסף הרשמים מהמדינה המיוחדת, החלטתי ליצור רשומות נפרדות על רשמים, אירועים או מקומות בטיול. הדף הזה הוא בעצם אינדקס של אותן רשומות.

הטיול התחיל בטיסה הארוכה אף יותר מהרגיל הדרך לשם.

בייג'ין

בצהרי היום השני הגענו אל בייג'ין, העיר הראשונה בסיבוב הסיני שלנו. הספקנו באותו יום לטייל במדרחוב שנראה מערבי לגמרי, לראות איך נראה מזון מהיר סיני,  וגם לאכול  ברווז פקין .  כיכר טייננמן ידועה למערב כמקום בו הפגינו סטודנטים בעד חופש הביטוי, היום מבקרים בה כדי לראות את גופתו של היושב ראש מאו. מהכיכר המשכנו אל העיר האסורה וגבעת הפחם המגינה עליה מצפון.

החומה הסינית מביאה אפילו סינים זקנים לביקור וגם אותנו ומשם אל ארמון הקיץ להתרחק מצפיפות העיר ולהרגיש כמו קיסר. בסין אי אפשר בלי אמנות וקניות ולכן שילבנו בניהן ובקרנו במפעל ל קלוזונה. כדי להשלים את בעוד מקום הקשור לקיסרי סין בקרנו גם במקדש השמיים – המקום בו קיימו הקיסרים את חלקם בשמירת העם – טקסים שונים שנועדו להבטיח יבולים טובים, גשם בזמן ובלי אסונות.

וקצת ענייני חולין – ביקור במדרחוב שנבנה מחדש ונראה יפה לצורך תיירים ועוד רחוב של יצירות אמנות, כל זאת במסגרת חדש כישן וגם ביקור בפארק האולימפי.

בזאת תם הביקור שלנו בבייג'ין. מה נשאר? לנסוע לשדה התעופה, מזוודות בשורה מול הדלפק ואחרי כשעתיים באוויר נחתנו בשדה התעופה של שיאן.

שיאן

האירוע הראשון בשיאן דווקא לא לגמרי חיובי (אבל גם לא נורא), פגשנו את איבון, המדריכה המקומית, אבל האוטובוס לא נמצא. עוד שיחת בירור ועוד אחת ולבסוף הוא היגיע.

אז העמדנו את המזוודות קרוב אל תא המטען של האוטובוס וכולנו, כולל הנהג, עמדנו והסתכלנו אליהם. אחרי מה שנראה כמו הרבה זמן, התחלנו להעמיס את המזוודות בעצמנו ואז החליט הנהג שהוא יכול לעזור. בהילוך איטי, בוחן מזוודה אחר מזוודה, מהנדס במוחו את מיקומה המיועד בתא המטען ועובר למזוודה הבאה.

לבסוף היו המזוודות בתא המטען ויצאנו לדרך אל האתר הראשון.

מי שחושב על שיאן – חושב על חיילי הטרקוטה של הקיסר צ'ין שי הואנג. אחרי שנחשפה אחוזת הקבר הענקית של הקיסר צ'ין שי ואלפי החיילים שלו, שום תגלית לא עשתה רעש כה רב. היעד הראשון שלנו היה דווקא המוזיאון האן יאנג לינג, אחוזת הקבר של הקיסר ליו צ'י ומלכתו וואנג שי.

מכל המקומות בעיר שיאן, המקום הראשון בו בקרנו היה השכונה המוסלמית דווקא. הסיבנ היא שבמרכז השכונה נמצא מסגד, המסגד הגדול של שיאן. עוד חצי שעה של שיטוט בסמטאות השוק השכונתי וארוחת דמפלינג במסעדת האחים יצאנו למופע מקסים במלון העולם החדש – מופע מוסיקה וריקודים משושלת טאנג.

האירוע החשוב למחרת היה חיילי הטרקוטה אבל לפני כן היה למדריכנו בתוכנית עוד כמה ביקורים קצרים ברשימה. כך דילגנו לסיבוב על חומת שיאן העתיקה, ביקור בגן המקיף את פאגודת אווז הבר הגדול וביקור במוזיאון שאנשי.

מוזיאון שאנשי להיסטוריה בעיר שיאן הוקם בשנת 1991 והספיקו לבקר בו בעשרים שנות קיומו כעשרה מליון מבקרים. חצי השעה שאפשר לנו לחץ הזמן לשיטוט במוזיאון בוודאי שלא הספיקה. הספקנו רק ללמוד שיש מה לראות ומהרנו אל האוטובוס כדי לאכול ולהגיע אל אחוזת הקבר של הקיסר צין ואלפי חיילי הטרקוטה שלו.

נפרדו מהאתר ומהעיר שיאן. היעד הבא אליו אנו טסים היא גוילין.

גוילין – יאנגשו

לגוילין הגענו לפנות ערב ועוד לפנינו נסיעה אל העיירה ינגשו בה המלון שלנו. הגענו לינגשו בשעת לילה לחגיגת נוף לילי מרהיב (ואני לא מרבה להשתמש במילת התואר הזו).

למחרת הכרות עם הנהר לי וביקור בעיירה קטנה בשם פו לי העסוקה ביצור מניפות ענק. בהמשך שעת כושר שכללה עליה וירידה רגלית על גבעת הירח לראות את החור בקארסט שנתן לגבעה את שמה ואחר כך שעה של שייט רגוע על הנהר לי.

ארוחת צהריים במסעדה המשקיפה על רחוב המערב West Street, רחוב חנויות ומסעדות המיועד לתיירים מכל המינים אבל עדיין כיף לשוטט בו. שיטוטנו נדחה כי קודם יצאנו אל שדות האורז ללמוד איך מגדלים אורז. אחרי שעור מזורז באורז יצאנו לשוטט ברחוב המערבי. הרחוב המערבי הוא רחוב קניות כמו שראינו בערים קודמות בסין רק רחב ונחמד יותר. בין יתר הדוכנים מצאנו קליגרף (עם כל האישורים הממשלתיים). קנינו ממנו את שמות המשפחה רשומים בסינית. נחמד לראות אותו כותב זאת.

אחרי מנוחה במלון, יצאנו למופע Impression המבוצע ברובו על הנהר לי ובחלקו על הגדה. המופע מבוסס על האגדה על ליו סאנג'י. ליו סאנג'י הייתה נערה בעלת קול כה מקסים שיכלה להעיר את המתים. פושע מקומי התאהב בליו סאנג'י ורצה להפוך אותה לפילגשו. חברה של הנערה נעזר בידידיו מהכפר לשחרר אותה והשניים הופכים עצמם לעפרונים ונמלטים.אפשר לומר בוודאות שלא הבנו מילה מהשירים אבל הביצועים יפים והסיכום נחמד ביותר.

לפני עזיבת גוילין, ביקור על פסגתו של הר יאו או Iao Shan ואז אל שדה התעופה בדרך להאנגז'ו.

האנגז'ו

את הביקור בעיר האנגזו התחלנו במדרגות נוספות שהעלו אותנו אל פגודת שש ההרמוניות, המשכנו בארוחת ערב מאכזבת למדי ואז סיור ברחוב העתיק של העיר.

למחרת התחלנו בפנינה של מקום – האגם המערבי ואז ביקור במפעל תה. ממוסחר (המון אוטובוסים במגרש החניה וחדרי הסבר-טעימה מוכנים) אבל בסדר.

הואנגשאן – העיר וההר

כמה שעות נסיעה אחרי האנגזו הגענו אל ההר הצהוב או ליתר דיוק את העיר הנקראת על שמו, בסינית הואנגשאן. גם לעיר זו יש רחוב עתיק בו סיירנו, מזכרות שקנינו ואפילו גן במלון. מחר נוסעים להר עצמו.

הנסיעה להר קצרה למדי, תוך 45 דקות הגענו למרגלות ההר.מכאן ממשיכים באוטובוסים כחולים של האתר. האוטובוסים הכחולים נוסעים עוד כעשרים דקות בכביש המפותל במעלה ההר עד תחנת הרכבל התחתונה. כבר מתחילת הנסיעה ברכבל מתחילים לראות את הסיבה לפירסומו של ההר הצהוב.

אחרי הירידה מההר הצהוב נסענו למפעל לפנינים. באקווריום גדול היו מספר צדפות שאחת מהם נפתחה מולנו בסכין גדולה על ידי המדריכה המקומית. קיבלנו הסבר על תהליך "היצור" של הפנינים, על ההבדל בין אמיתיות למזוייפות ומדוע כדאי לקנות פנינים במקום.

אחרי ארוחת הערב יצאנו (כמעט כולם) לפנק את הרגליים במסאג במכון עינוי עיסוי בעיר.

יום חדש, מתחילים את הבוקר בנסיעה צפונה, דרך האנגז'ו לכיוון שנחאי. אוטוסטרדה יפה שחולפת דרך איזורים חקלאיים, מעל גשרים ודרך מנהרות. רוב הנסיעה בכבישי אגרה.

הדרך לשנחאי

הדרך לשנחאי

עמדת תשלום בכביש אגרה

הדרך לשנחאי

צמחים בגובה אחיד לאורך קילומטרים רבים באי התנועה

מסדר מטאטאים בחניון דרכים

חניון דרכים

חניון דרכים

האתר הראשון (אחרי כשלוש שעות נסיעה) הוא ישוב עתיק משוחזר שנקרא ווז'ן.

שנחאי

שעתיים וחצי מאוחר יותר הגענו אל שנחאי. אמנם כשעיר מכילה יותר תושבים מכל מדינת ישראל, קשה לדעת מתי נכנסנו אל ה"עיר" אבל מערכת הכבישים והגשרים היו בברור חלק מהעיר הגדולה.

בשנחאי נפרדנו מאלן המדריכה ומהנהג שהסיע אותנו בימים האחרונים והכרנו את אלכס המדריך וגם נהג ואוטובוס חדשים.

עם אלכס המשכנו אל הרובע העתיק המשוחזר של שנחאי. במרכז הרובע גן מקסים – או גרדן YuYuan Garden ובהמשך טיול רגלי חופשי ברחובות הרובע. מהרובע העתיק, אל האזור הישן וממנו אל החדש והמודרני. הבונד היא טיילת לאורכו של הנהר הואנגפו. לאורך הצד המערבי נבנו בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, משרדי החברות הגדולות בעולם, מערביות וסיניות. בצד המזרחי נמצא אזור פודונג – המרכז הפיננסי המודרני של שנחאי.

טיילנו קצרות לאורך הבונד לפני השקיעה, טילנו שוב אחרי האוכל ואחרי השקיעה.

למחרת, שבת, התחלנו בתצפית על שנחאי ממרומי הקומה ה- 88 של מגדל גינמאו ואז השלמות. בנושא תרבות – ביקרנו במוזיאון שנחאי, בנושא קניות – ביקרנו במפעל להפקת משי ויצור מוצרי משי שונים, בנושא בילוי – סיימנו את היום במופע קרקס בעולם הקרקס של שנחאי וגם טיילנו קצרות ברובע הצרפתי – אוסף בתי קפה מכל הרשתות הגדולות.

יום ראשון – מתחילים לחזור הביתה. את החלק הראשון, משנחאי לשדה התעופה עשינו בכלי התחבורה היבשתי המהיר ביותר -רכבת המגל"ב.

ההמשך היה ארוך ומסובך מדי, הגענו לנתב"ג ביום שני אחר הצהריים. סוף הדרך.