בוקר חדש. חזרנו אל מצודת פראג.
קתדרלת ויטוס הקדוש
כמו מבנים אחרים בפראג היא שחורה מבחוץ (הצ'כים עסוקים בניקוי מבנים חשובים במחזוריות שאינה מסתיימת – עד שמסיימים לנקות בניין מכל צדדיו, חוזרים להתחלה ומתחילים שוב) ויפה ומושקעת מבפנים. אחת הסיבות לגודל המבנה היא הרצון ליצור אצל המאמין הנכנס בשערי הקתדרלה לתחושת אפסיות בהשוואה לגודל המקום הקדוש. התחושות שנוצרו אצלי הם הערכה רבה מצד אחד ליכולות הנפלאות של בוני הקתדרלה, הבנאים, הפסלים, יוצרי החלונות. מצד שני כעס על ראשי הכנסייה שנצלו את אמונתו ופחדיו של ההמון כדי לאסוף את כספם למימון הבניה.
בניית הקתדרלה החלה במאה הארבע עשרה ונמשכה עד 1929 אז הסתיימה באופן רשמי. מבחוץ, גובה השפיץ הגבוה ביותר בקתדרלה הוא 99 מטרים והיא הגדולה ביותר בפראג. לא טיפסנו אל מרומי המגדל הדרומי ממנו אפשר לצפות בנוף העיר וגם לא בקרנו את השרידים הרבים הקבורים במקום, קדושים יותר או קדושים פחות מחוסר עניין בקדושה.
החלפת משמר המצודה
כמה דקות לפני השעה 12 יצאנו אל השער הראשי של המצודה, לצפות בהחלפת המשמר. בחלונות המבנה המשקיף על רחבת הכניסה הופיעו החצוצרנים ובשעה 12 בדיוק נכנסה קבוצת השומרים המחליפים בשערי המצודה.
יחד עם מאות צופים נלהבים ומאות מצלמות, צילמנו גם אנחנו. למי שהורגל שנים לצעידה של חיילי צה"ל, הקצב המשתנה של חיילי המשמר נראה מוזר אבל גם יפה ומעניין.
הגן המלכותי
צמוד למצודה נמצא הגן המלכותי. לא צריך מילים. להסתובב וליהנות או לשבת על אחד מספסלי הגן, לנשום את הירוק וליהנות. גם מקומיים מסתובבים בגן.
קתדרלת סנט ניקולס
ירדנו רגלית מהמצודה לכיוון נהר וולטבה, עוברים דרך אזור Malá Strana בצד המערבי של הנהר. שם מצאנו את הכנסייה היפה ביותר בפראג, כנסיית סנט ניקולס (או קתדרלת סנט ניקולס). שלוש כנסיות בשם זה יש בעיר פראג. מי שרוצה לראות כנסייה יפה יגיע כמונו אל זו שנמצאת באזור Malá Strana. הכנסייה נבנתה במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה והתוצאה מרהיבה. ציורי הקיר, הפסלים, ציורי התקרה. לא חשבנו להתעכב אבל היה שווה כל רגע. עלינו גם במעלה מדרגות רבות אל מרפסת שהקיפה את חלקה העליון של הכנסייה. זה נתן לנו מראה קרוב יותר ומרשים יותר של עבודות השיש וציורי התקרה במרומים.
מגדל אבק השרפה
חצינו את הוולטבה אל כיכר העיר העתיקה וכדי לצפות על העיר מגבוה, טיפסנו אל מרומי מגדל אבק השרפה. המגדל החל את דרכו כאחד משערי העיר העתיקה במאה החמש עשרה אך העיר גדלה והוא הפך מאתיים שנה מאוחר יותר למחסן לאבק שרפה. היום הוא אתר תיירות המשמש לתצפית על רחובות פראג.
כדי להגיע אל מדפסת התצפית עלינו מאות מדרגות. בעודנו מטפסים פגשנו באחת הקומות העליונות בשתי נשים מבוגרות שבדקו את כרטיס הכניסה שלנו. קבלנו מרץ רק מלראות אותן. הן עולות לכאן לפחות פעם ביום.עוד קצת מאמץ והגענו למרומי המגדל, אל מרפסת תצפית המקיפה אותו.
לאורך הוולטבה
סיימנו את היום בטיול רגלי לאורך גדתו המזרחית של נהר וולטבה, לאורך הגדה לאורך הגדה בנויים ארמונות אצולה שהפכו לבתי מגורים, חנויות ומלונות. בניהם נמצא גם בנין הרקדנית – בנין מודרני ממתכת וזכוכית שקירותיו מזכירים את חמוקיה או שמלתה של רקדנית.
מחשבות ועוד 