בכיכר הרפובליקה בקרנו רק מתוך סקרנו. התארגן שם אירוע ספורט כלשהוא.
המשכנו לשכונת מארה, האזור היהודי בכלל ורחוב רוזייר בפרט. כבר כשהתקרבנו, נראו יותר ויותר יהודים חרדים בשחור מוקפד, צועדים במהירות. ברחוב רוזייר עצמו מצאנו חנויות מזון יהודי כשר, חלות ובלינצ'ס ועוגות גבינה וגם עוגות אחרות. הלהיט ברחוב, לפי התור, הוא מסעדה שמוכרת פלאפל ושווארמה כשרים ולא רחוק ממנה נמצא הפלאפל הטוב בעולם, לפחות לפי השלט, "אצל חנה". יש גם סנדוויצ'ים יידישיים (לא יודע מה זה) אצל "סשה פינקלשטיין" וגם ספרי קודש בחנות "שיר חדש".
לא רחוק משם, נמצא מוזיאון קוניאק ג'יי. מארי לואיז ג'יי וארנסט קוניאק אספו חפצי אמנות בחייהם והורישו אותם לעיריית פריז במותם. הלכנו בעיקר בגלל הפורצלן. לא התאכזבנו.
את ההפוגה הירוקה סיפק, בשלל צבעים, גן הצמחים או הגן הבוטני. הגן הוקם כגן צמחי תבלין לפי בקשתו של לואי השלושה עשר, מלך צרפת והורחב עם השנים. מלבד צמחי תבלין הוא פשוט גן מקסים שתענוג לטייל בו. טיול בגן הוא חופשי ומלבד הגן יש גם גן חיות ומוזיאון שלא נכנסנו.
מגן לגן שונה לגמרי. גן לוקסנבורג שהוא למעשה פארק עם עצים, פסלים, מזרקות ומתקני שעשועים וספורט. כמו בפארקים אחרים, מלא ספסלים וכסאות לשבת בשמש וגם בצל.
המשך: פריז – היום השישי
מחשבות ועוד 
פינגבאק: פריז 2015 – סוף תיעוד | מחשבות ועוד