פריז היום הראשון

היום הראשון בפריז השתלב מעצמו עם הלילה בישראל. הפרידו ביניהם חמש שעות בערך של טיסה, בהן ניסיתי לישון והתעוררתי מידי פעם לבדוק אם הגענו.

רבע לשש, שעון ישראל. כמעט נחיתה בשדה התעופה שארל דה גול בפריז. בחוץ חשכה מקושטת בתאורת רחוב ובתים שאנו עוברים מעליהם. כבר שווה לא לישון. במיוחד כשהטייס כיבה את התאורה הפנימית ממש לפני הנחיתה.

בשדה התעופה ממש לילה. רוב מסדרונות השדה נטושים. אספנו לאט את המזוודות, עוד כמה דקות עם קפה וקרואסון ולקראת שש הגענו אל טרמינל האוטובוסים. בשש ורבע יוצא אוטובוס בקו מספר 2 אל שער הניצחון או כמו שהוא נקרא פריז – שארל דה גול אטוויל. אותו מקום. שעה ורבע נמשכה הנסיעה דרך הפקקים בכניסה למרכז העיר.

ההכרות המוקדמת שלי עם המפה הספיקה כדי להגיע אל המלון, להגיד "בון ז'ור", להשאיר שם את המזוודות ולצאת שוב אל שער הניצחון, להתחיל בקור ורוח בוקר את טיולנו לשדרת שאנז אליזה.

שדרות שאנז אליזה

התחלנו בשער הניצחון. הכוון הכללי – כיכר הקונקורד. מחפשים את השמש במידת האפשר.רוב החנויות סגורות עדיין. מסעדות ובתי קפה בשלבי ניקיון והתארגנות. בשלב מסוים התרחבה השדרה (בחלק של הולכי הרגל) וגם נעשתה יפה יותר. כשהגענו לגני שאנז אליזה, השדרה כבר יפה ממש. פרחים ומזרקות תמיד עושים לי טוב.

עברנו את כיכר הקונקורד, זו עם האובליסק, אל גני טווילרי. גני טווילרי הם הגנים העתיקים והחשובים ביותר בגנים הצרפתיים שבפריז, כך על פי ויקיפדיה. אבל אני חושב שאני משוחד. אחרי גני הארמונות של הצארים ברוסיה, אני מתקשה להתלהב ממש מגנים וגני טווילרי סבלו הפעם. החלטנו להפסיק עם גנים וללכת לחפש אמנות. קנינו בקרבת מקום כרטיס מוזיאונים (שישים וארבעה אירו לאדם לארבעה ימים) והלכנו לראות יצירות אומנות במוזיאון האורנז'רי שנמצא ממש בקצה הגנים.

לפני שאני ממשיך, קצת מאד על האובליסק. להבדיל מאוצרות אחרים שנגנבו ממצריים, האובליסק, שיוצר לפני למעלה משלושת אלפים שנים, אחד משניים שעמדו בחזית מקדש לוקסור, ניתן מתנה לצרפת והוצב בכיכר בהוראת המלך לואי-פיליפ בסוף 1836.

מוזיאון האורנז'רי

מי שקרא כבר את דעתי על אמנות, יודע שסגנון אימפרסיוניסטי או פוסט אימפרסיוניסטי הוא לא האהוב עלי במיוחד. מוזיאון האורנז'רי הוא בדיוק כזה. הוא מוקדש ליצירות של אמנים אימפרסיוניסטים ופוסט אימפרסיוניסטים. אבל אפילו שם הצלחתי למצוא כמה עבודות שאהבתי.

ביציאה לכיוון הסיינה ניצב פסל מוכר, הנשיקה של אוגוסט רודן. פסל מקסים (קצת מוזנח) שגרם לי להתעניין ברודן. בתוכנית שלנו לבקר במוזיאון רודן בהמשך.

בשעה זו כבר היינו רעבים ובדרך לטיול פסאז'ים עצרנו "אצל אלכסנדר". "צ'יקן קבב" ו"מיקס גריל" עם תוספת צ'יפס, אורז (טעים להפליא) וגם קצת ירקות. סה"כ ללא דמי שירות 44 אירו לשניים. לא זול אבל היה טעים מאד. והיינו רעבים.

ליד האוכל הזמנתי בירה צרפתית מחבית בשם Kanterbräu. הבירה קבלה את שמה מאדון בשם מייטר קאנטר שייסד בשנות השלושים של המאה העשרים, רשת מסעדות שייצרו בעצמם את הבירה ופועלות עד היום. הבירה מיוצרת כיום באופן תעשייתי על ידי מבשלת קרוננברג בצרפת והיא חלק מקבוצת קארלסברג. למרות הייחוס המכובד, הבירה סבירה ולא יותר.

בבטן מלאה התחלנו בסיור פסאז'ים שהומלץ על ידי הספר שלנו. מפסאז' מקושט בתקרת פסיפסים ופסלים על הקירות (Galerie Véro-Dodat שנבנה בשנת 1826) ועד פסאז' ובו חנויות קטנות ומיוחדות.

תוך כדי סיור עברנו ליד גני הארמון המלכותי Palais Royal. הארמון והגן נבנו בשנת 1633 על פי הוראה של הקרדינל רשלייה ונפתחו לציבור. המלך צארלס העשירי שינה את עיצוב הגן בתחילת המאה התשע עשרה לצורתם הנוכחית (כמעט). צעירים ומבוגרים תפסו מנוחה ושמש ליד המזרקות ועל ספסלי הגן. אנחנו ראינו והמשכנו.

אי אפשר לגמרי בלי חנויות אז הלכנו אל אחת הגדולות ונכנסנו את הגאלריס לפייט ברחוב האוסמן. חנות מפוארת ביותר.מלבד יופיה של החנות, גילינו שעל גג החנות הענקית, יש בית קפה וגם תצפית יפה על האיזור. נחמד וחינם. היו על הגג די הרבה כמונו.

העמוד הבא: פריז היום השני