פריז היום הרביעי

ביום הרביעי היה צפוי גשם ולכן תכננו לבקר במספר מוזיאונים ברצף ולהפריד ביניהם רק בביקור בשוק אחד.

התחלנו במוזיאון רודן. מאז שהכרתי את הפסל "הנשיקה" דרך תכנית טלוויזיה וגיליתי שגם "האדם החושב" הוא מעשה ידיו, אני מעריך מאד את עבודותיו של אוגוסט רודן. את "הנשיקה" ראינו גם מחוץ למוזיאון האורנזרי, אבל בשיש לבן הוא נראה טוב יותר.

הפסל עורר מהומה כשנחשף. לא בגלל העירום, פסלים עירומים כבר היו מאות שנים קודם. הבעיה ב"הנשיקה" היא שהאישה נראית שותפה פעילה לנשיקה כמו בן זוגה, נהנית, חושקת. איזה פגיעה במוסר התקופה להראות דבר כזה בגלוי. אחד הפסלים האופטימיים הבודדים במוזיאון והאהוב עלי מכולם.

בחלק הסגור של המוזיאון נמצאים מספר פסלים וחלקי פסלים של רודן שמהם אזכיר את "אדם" הוא אדם הראשון ו"אשה קוריטית נושאת אבן" שגם הוא שולב בשער הגיהינום ומייצג את סבלם של החוטאים. אבל העיקר נמצא בגן שסביב למוזיאון. "האדם החושב" מצד אחד ומולו בקצה השני של הגן "השער לגיהינום" על פי הקומדיה האלוהית של דנטה ש"האדם החושב" הוא חלק ממנו. אמנם אנו קוראים לפסל "האדם החושב" אבל במקור הוא נקרא רק "החושב" והוא מייצג את דנטה עצמו ואת התקווה לעתיד המין האנושי.

שני פסלים אחרים קשורים ל"קומדיה האלוהית": במרכז בריכה בגן נמצא פסל בשם "אוגולינו וילדיו". אמנם אגולינו נראה כמשחק עם ילדיו אך הילדים מתים ואוגולינו, מורעב על סף מוות, הופך לקניבל כדי להציל עצמו אך נידון לגיהינום. הפסל השני הוא שלושת הצללים שעמדו בשער הגיהינום, מצביעים על כתובת: "אין תקווה, לכם הנכנסים לכאן".

שני פסלים נוספים הקשורים זה לזה נלקחו מאירוע משנת 1347. במהלך מלחמת מאה השנים, נכנעה העיר קאלה שעל גדת התעלה האנגלית לאדוארד השלישי לאחר מצור שנמשך למעלה משנה. שישה מנכבדי העיר הסגירו עצמם לאנגלים במטרה להציל את שאר תושבי העיר.אי אפשר לפספס את הבעת הסבל והיאוש שעל פניהם.

הגן עצמו יפה, גם בלי קשר לפסלים שבו.

לפני החלק התרבותי הבא, קפצנו לשוק הבסטיליה, לראות צרפתים קונים חלקי בשר ודגים, ירקות וגבינות, ביגוד ושאר מוצרי שוק.

המוזיאון לאמנות דקורטיבית (היעד התרבותי הבא) כלל תערוכה הקשורה לילדים ונוסטלגיה. לא הבנו בדיוק במה מדובר אבל הנוסטלגיה שהוצגה מזכירה את הילדות שלי גם. אריק ובנץ, וקרמיט הצפרדע, גיזמו, הדב פדינגטון ופופאי המלח, הפנתר הורוד והנסיך הקטן ובטח יש דמויות אחרות שפספסתי.

ויש גם תכשיטים ורהיטים ועבודות בזכוכית ואפילו אמנות מודרנית (שלא שווה לראות).

את הנקודה היהודית בטיול, סיפק המוזיאון להיסטוריה יהודית. ניידת ושני שוטרים בכניסה לבניין היה הסימן המסגיר. סריקת רנטגן לתיקים, שער גלאי מתכות וכניסה אחד אחד דרך שער כפול.

מלבד ספרי תורה ופרשנות עתיקים, קבל את פנינו בכניסה, מיצג שכולל חלקי מצבות מימי הביניים. אחר כך נכנסנו אל אזור יודאיקה עם חנוכיות, כתרים, רימונים וגם פריטי לבוש. ספרים נוספים ופינה שמוקדשת לפרשת דרייפוס ומבחינתי הייתה המעניינת ביותר. מלבד תמונות משפחתיות יש דפי עיתונים מהתקופה ותמונות של הדמויות המרכזיות שסייעו לו וגם הפסים האדומים והשרוכים שנקרעו ממדיו בטכס ההשפלה הפומבי.

Affligem Beerהמוזיאון האחרון להיום והגדול שבהם הוא מוזיאון אורסיי. כדי שיהיה לנו כוח בשבילו, התחלנו בבית קפה בקומה החמישית. חצי ליטר בירה בלגית טעימה ספק לי את האנרגיה הדרושה.

אחר כך התחלנו את הסיבוב בין המוצגים. חובב אימפרסיוניסטים יהיה במיוחד בקומת הקרקע אבל יש גם יצירות אחרות ששווה לראות.

מאוחר יותר בלילה, כשהחשיך בחוץ והודלקה התאורה בשער הניצחון, יצאתי להנציח אותו לאור הפרוז'קטורים. השער נראה טוב באור הזרקורים.

המשך: ליום החמישי

תגובה אחת על פריז היום הרביעי

  1. פינגבאק: פריז 2015 – סוף תיעוד | מחשבות ועוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.