היום השישי הוקדש לביקור בארמון ורסאי. את כרטיסי הכניסה קנינו באינטרנט עוד מהארץ ולפי כל ההמלצות, יצאנו מוקדם בבוקר, בקו C5 של רכבת RER בשם Vick. כבר בשעה 09:00 התקרבנו אל הכניסה. זה לא היה מספיק מוקדם. לפנינו בתור לכניסה היו מאות מבקרים שהקדימו אותנו. אבל לפחות לא עמדנו בתור לקניית כרטיסים.
אחרי כשעה היינו בתוך המבנה הראשי באחוזה הגדולה. יחד עם זרם המבקרים האחרים, נדדנו מחדר לחדר ובמעלה המדרגות. רק אחרי קומה וקצת התפזר קצת ההמון, דבר ששיפר את ההנאה מהביקור.
סביב הארמון יש גן גדול ומעוצב, מרובה מזרקות. שווה להסתובב בו, לעבור מחומה ירוקה אחת לשנייה. להציץ במזרקות (שלא כולן פעלו) ובברכות.
לא לשכוח את שני המבנים האחרים Grand Trianon ו- Petit Trianon שגם הם בהחלט שווים ביקור.
Grand Trianon
Petit Trianon
הפארק הציבורי
קליאופטרה והנחש
לחובבי גנים מסודרים פחות, מומלץ לצאת מתחומי האחוזה אל היער/גן/חורשה הציבוריים וגם לבקר בחווה שטיפחה מארי כדי שתוכל לממש את תחביבה ללבוש בגדי חלבנית. החווה קיימת עד היום, כולל המבנים השונים ובהם ממשיכים לגדל ברווזים, ארנבות, חמורים ועיזים להנאת המבקרים הצעירים וגם המבוגרים.
החווה של מארי אנטואנט
המלצה למגיעים כמונו ברכבת לורסאי. לפני שאתם עוזבים את תחנת הרכבת בדרך לאחוזה, קנו כרטיסי נסיעה לחזרה. התור לאוטומטים הבודדים היה די מייאש. אם לא עשיתם זאת, דאגו שיהיה ברשותכם כסף מזומן, במטבעות, לרכישת הכרטיסים. המכונות לא מקבלות שטרות ולא קבלו בברכה את כרטיסי האשראי שלנו.מול עמדת המכירה האנושית היה תור ארוך עוד יותר וחנויות סמוכות לא הסכימו לפרוט. הצלחתי רק בחנות הרביעית.
המשך: פריז – היום השביעי
מחשבות ועוד 
פינגבאק: פריז 2015 – סוף תיעוד | מחשבות ועוד