ביום השני רצינו לראות דברים מלמעלה.
המקום הראשון היה שער הניצחון, אחד מהאתרים בכרטיס המוזיאונים שקנינו. גובהו של השער שנבנה בהוראת נפוליאון ונחנך בשנת 1836 הוא 50 מטרים והנוף מלמעלה צריך להיות שווה עליה.
לפני העליה, השער עצמו:
עלינו ברגל, פיר מדרגות ללא סוף אל חנות מזכרות וגם תצפית אל שתים עשרה השדרות היוצאות בצורת כוכב מכיכר שארל דה גול. כמובן גם אל מקומות רחוקים יותר.
להיות במרומי השער ולא לצלם גם איזו תמונת פנורמה אחת או יותר?
אחרי שעזבנו את השער, החלטנו לעלות עוד יותר גבוה והלכנו אל מגדל אייפל. הלכנו משער הניצחון, ברגל, מתקנים בכל פעם את הכיוון לפי ה"שפיץ" במרומים.
שמענו אזהרות על התור לקניית כרטיסים למגדל. אף אחת לא הייתה מוגזמת. עמדנו כשעה בתור לעבור בדיקה ביטחונית, לקנות כרטיסים ולהגיע אל המעלית לקומה השנייה.
היציאה מהמעלית הייתה אל משב רוח קרה שעלולה לבטל את הרצון לצאת אבל גם לזאת התכוננו ויצאנו. התצפית אל העיר פריז מגובה 115 מטרים שווה את התור והמחיר.
אם כבר הגענו עד שם, שילמנו את תוספת המחיר הנדרשת (וגם חצי שעה נוספת בתור, ברוח מקפיאה) ועלינו במעלית (עשרים דקות נוספות של עמידה בתור, ברוח מקפיאה) אל מרומי המגדל, 276 מטרים מעל הקרקע.
הפעם יצאנו אל חמימות המפלס התחתון של הקומה העליונה. המפלס סגור בזכוכית ולכן אין רוח בכלל. אבל צפייה דרך החלונות לא סיפקה אותנו ועלינו במדרגות למפלס העליון. החלק הראשון בסיבוב היה מרהיב ונעים, השני שוב חשף אותנו למשבים הקרים.
עוד תור (קצר יותר) בירידה לקומה שנייה ועוד אחד בירידה לקרקע. סה"כ כחצי מהזמן שהיינו בסביבת המגדל העברנו בעמידה בתור. למרות זאת, לא הייתי מוותר על הביקור.
כוון שלא הלכנו מספיק, הלכנו ברגל אל המלון. קצת לאורך נהר הסיין והשאר לאורך שדרת ג'ורג' החמישי. הסיבה שאני מזכיר את השדרה היא מלונות הפאר הנמצאים בה וכמות רכבי הפאר שחנו בשדרה ליד המלונות.
אחרי חנייה קצרה במלון ותדלוק עצמי במקדונלדס, המשכנו לביקור קצר במוזיאון העיצוב שליד הלובר וטיול ארוך משם חזרה, דרך גני טולרי. בדרך עברנו ליד שני ארמונות, הארמון הגדול והארמון הקטן. שנייהם משמשים כמוזיאונים לאמנות, לארמון הקטן הכניסה בחינם. רשמנו.
אל העמוד הבא: פריז היום השלישי
מחשבות ועוד 
פינגבאק: פריז 2015 – סוף תיעוד | מחשבות ועוד