עוד לפני כשהטיול לפריז מתממש, ראיתי את עצמי מטייל בשדרת האליזה.
הגענו לפריז בטיסת לילה ופריז קיבלה אותנו בחושך של לפני אור ראשון ובגשם קליל אותו לא צפו ארבעת אתרי מזג האוויר שזוגתי בדקה. החשכה חלפה במהירות כבר כשיצאנו משדה התעופה אבל הגשם לא הפסיק לרדת לסירוגין, במשך כל היום.
אבל רציתי לטייל בשדרת האליזה. וזה היה הדבר הראשון שעשינו אחרי שהגענו למלון, שתינו קפה/תה (שהזמינו אותנו במלון) ועלינו להתארגן בחדר בו כבר חיכו המזוודות שלנו למרות השעה המוקדמת מאד.
בשדרה כבר רואים את סימני הסתיו.
המשכנו אל גשר אלכסנדר השלישי. ראינו אותו גם בטיול קודם אבל הפעם החלטתי להקדיש לו קצת יותר זמן. הגשר נקרא על שמו של הצאר אלכסנדר השלישי. בנו ניקולאי השני הניח את אבן הפינה והגשר נחנך בשנת 1900 יחד עם הארמונות גראן פאלה ופטי פאלה, שנמצאים באחד מקצות הגשר. כולם כחלק מתערוכה בינלאומית שנערכה בפריז. לדעתי אחד הגשרים היפים על הסן אם לא היפה בכולם. לפחות מאלו שראינו.
ביציאה מגשר אלכסנדר, לכוון כיכר שדרת האליזה, פגשנו ארבעה גיבורים מפוסלים. את סימון בוליבר – המשחרר של מדינות רבות בדרום אמריקה, רוכב על סוס. את ווינסטון צ'רציל – לא נכנע לעולם, שנתן את שמו גם לשדרה שבין הגראן פליי לפטי פליי. את ג'ורג' קלמנסו, שפרסם בעיתונו את מאמרו של אמיל זולה "אני מאשים" ותמך במאבק לשחרור דרייפוס. ואת הגנרל דה-גול.
המשכנו ובקרנו גם במרכז פומפידו. היה לא נורא.
מחשבות ועוד 