לא היה פשוט, היה אפילו די מסובך, אבל בזכות מאמציה של זוגתי ובעזרת פקידות הקבלה של המלון הצלחנו לארגן ביקור בבית הכנסת הגדול של פריז.
הסברה והשכלה על יהודים, נפוליאון ובית הכנסת "
La Victoire"
קצת היסטוריה על יהודים וצרפת, מנקודת מבטם של יהודי צרפת, כפי שנכתב בפרסום של בית הכנסת הגדול בפריז, בית הכנסת "La Victoire" (הניצחון).
המהפכה הצרפתית העניקה ליהודים בצרפת אזרחות בשנת 1791, אבל היה זה נפוליאון שיסד את המבנה הארגוני של הפולחן היהודי, כשהקים את "המועצה" בשנת 1808. מאז פיתחו יהודי צרפת קשר עמוק עם המדינה שנתנה להם זכויות שוות כמו לשאר האזרחים.
במהלך החזרת המלוכה לצרפת (1815-1848) וגם בזמן האימפריה השנייה (1850-1870), קהילת יהודי פריז גדלה משמעותית והגיעה בסוף התקופה ל-25000 חברים. במשך זמן זה, ליהודי צרפת הייתה השפעה רבה על התרבות וגם על המהפכה התעשייתית. מחוז האופרה, שנבנה מחדש על ידי הברון האוסמן, (במסגרת שיפוץ כללי של פריז שיזם נפוליאון השלישי), הפך למרכז תרבותי וכלכלי והיו בו המשרדים הראשיים של חברות תחבורה, בנקים, חברות ביטוח, חברות תעשיות ומסחריות גדולות, האופרה גרנייר ובתי מלון.
הקיסר נפוליאון השלישי, שהיה אסיר תודה לתרומה הכלכלית שהביאו יזמים ואנשי כספים יהודים לפריז, רצה להעניק לקהילה מקום פולחן שיהיה ראוי לחשיבותם בעיניו. בפריז כבר היה בית כנסת אחד, שנוסד בשנת 1830, ברחוב Notre Dame de Nazareth אבל היה קטן מדי וממוקם במחוז יוקרתי פחות מאשר האופרה. נפוליאון והיהודים חפשו מקום מכובד יותר.
העבודה על בית כנסת "La Victoire", החלה בשנת 1867. האדמה נתרמה לעיריית פריז על ידי המשפחה הקיסרית והעבודה מומנה על ידי הקהילה היהודית. התורמים העיקריים היו משפחת רוטשילד ועד היום בית הכנסת ידוע בשם החיבה "The Rothschild Schul" (בית הספר של רוטשילד).
תחילה תוכננה הכניסה לבית הכנסת מרחוב De Chateaudun, שהיה רחב יותר מרחוב De la Victoire, אבל אשתו הספרדייה של נפוליאון השלישי, שלא הייתה שותפה לחיבתו של בעלה ליהודים, סירבה לאפשר כניסה לבית כנסת בין שתי כנסיות. כך הוחלט שהכניסה הראשית לבית הכנסת תהיה מרחוב De la Victoire (רחוב שקיבל את שמו אחרי ניצחונו של בונפרטה באיטליה). עקב השינוי, בית הכנסת פונה לצפון, ולא לכוון ירושלים, כפי שמכתיבה המסורת.
הוא נחנך בשנת 1874 ושנה מאוחר יותר נפתח לציבור.
אחרי סידורי הביטחון, קבלנו מלווה צמוד שהדריך אותנו בסיור אישי וענה לשאלותינו.
ומכאן לגן החיות של פריז. לא הייתי מכתיר אותו כגן הגדול או היפה או המעניין ביותר אבל היה נחמד ושווה לבקר.
לא רחוק נמצא מוזיאון ההגירה, בתוך ארמון בשם Palais de la Porte Dorée. המבנה מאד מרשים, התוכן עניין אותי הרבה פחות.
לסיום היום, אמנות. הרבה אמנות. מוזיאון אורסי פתוח בימי חמישי עד מאוחר ואנו אוהבים, כבר מהביקור הראשון, להסתובב בו. הסתפקתי בדוגמאות שאהבתי במיוחד מהמבחר העצום.
מחשבות ועוד 