את היום השישי והאחרון בביקורנו בפריז התחלנו בפארק. פארק עירוני בשם פארק מונסו. מלבד היותו נקודה ירוקה ומרעננת, הוא גם דוגמא לרעיונות ירוקים מגניבים כמו שימוש בשק דשן לשתילה או איך לקחת כמה משטחי עץ ולהפוך אותם למקום לגידול צמחים.
ושוב לאמנות והפעם מוזיאון לאמנות שימושית, מוזיאון ניסים דה קומונדו. לפני שאספר על המוזיאון, קצת על הארגון שהמוזיאון הוא חלק ממנו. Les Arts Decoratifs הוא ארגון פרטי שנוסד בשנת 1882. בעקבות תערוכה בינלאומית, התאגדה קבוצה של אספנים עם רעיון לפעול לקידום האמנות השימושית ופיתוח קשרים בין התעשייה והתרבות, עיצוב וייצור. כחלק ממשימתם הם משמרים אוספים של ריהוט מקורי, מטפחים חינוך לאמנות, הכשרה מקצועית ותמיכה במעצבים. מוזיאון ניסים דה קומונדו הוא אחד משלושה מוזיאונים השייכים לארגון.
המוזיאון שוכן בבית אחוזה שהיה שייך לרוזן מואיז דה קמונדו, בנקאי ואספן אמנות. הרוזן, שבנה את הבניין כך שהחדרים יתאימו לאוספי האמנות שהיו ברשותו, הוריש את הבניין לארגון לאמנויות דקורטיביות לזכר בנו, ניסים שנהרג במלחמת העולם הראשונה. במוזיאון, מוצג בית מהמאה השמונה עשרה, כולל ריהוט צרפתי, ציורים, שטיחים, שטיחי קיר, חרסינה וכלי זהב וכסף. כל המוצגים שנאספו על ידי מואיז לאורך כל חייו,
מקום כמעט אחרון להיום, מוזיאון השעווה גראווין. מוזיאון פרטי מהוותיקים בעולם שעדיין פעיל ומוסיף דמויות עכשיות. נראה קטן כשנכנסנו אבל הוא גדול ומרשים.
ממש לסיום, תערוכת אוטומטים בגלריה קוגל
אתמול בערב, כשטיילנו לאורך נהר הסיין, ראינו מבחוץ את פתיחתה של תערוכת האוטומטים. אורחים מכובדים, לבושים חגיגית, נכנסו אל גלריה קוגל. נראה מספיק מעניין ולכן הגענו היום לראות את התערוכה מבפנים. הכניסה התברר לנו, בחינם. טוב עוד יותר.
הסברה והשכלה – סיפורה של תערוכת האוטומטים
(המידע להלן מפרסומים שונים שראיתי בתערוכה בתרגום חופשי)
החל מימיו של הומר ועד לעידן הדיגיטלי שלנו, בני האדם משקיעים בחלום לתת חיים ליצורים מלאכותיים. במאה הראשונה לספירה, הגאון התקופתי היה הרון. ממציא, מהנדס, מתמטיקאי ופיזיקאי אשר חי באלכסנדריה שבמצרים, תחת שלטון הקיסרות הרומית. המצאותיו המכניות הופעלו ברובן על ידי מים או קיטור. (ראיתי סרט דוקומנטרי על האיש, היה גאון אמיתי ונחשב ממציא מנוע הקיטור, כבר במאה הראשונה לספירה). במאה השלוש עשרה, תחת הח'ליפות המוסלמית העבאסית, עבד המהנדס הממציא אל-ג'זארי (איבן איסמעיל איבן אל-רסאס אל-ג'זארי) שפיתח שעונים מכניים שהופעלו על ידי מים או משקולות. באירופה, בימי ביניים המאוחרים, פיתוח טכנולוגיות תזמון ומדידת זמן, הוביל ליצירתם של האוטומטים המכניים הראשונים שהופעלו על ידי קפיצים וגלגלי שיניים, ושולבו בהם ידע מדעי ואמנות. בתקופת הרנסנס, חלומם של היוצרים התגלם בשעונים מפוארים שהציגו בני אדם ובעלי חיים מברונזה מוזהבת, שנעשו על פי הזמנתם של נסיכים.
שעוני אוטומט שמשו גם כמתנות דיפלומטיות מפוארות. מאמצע המאה השש עשרה, נשלחו שעונים ואוטומטים מפוארים באופן קבוע אל הפקידים העותמאנים הבכירים כחלק ממס שנתי של אימפריה שלמה כדי לשמור על השלום. במאה השבע עשרה, נתנו כמרים ישועים, שעונים אוטומטיים לקיסר הסיני, בתקווה שהמתנות הללו יאפשרו להם להפיץ את האמונה הקתולית ברחבי אסיה.
כמעט 400 שנים לאחר יצירתם, ריכזו בגלריה קוגל אוסף גדול של אוטומטים, כנראה הגדול ביותר שנאסף במקום אחד. הפסלים בתערוכה נוצרו בין שנת 1580 לשנת 1640, ברובם בעיר אוגסבורג, שהייתה אז המרכז הגרמני העיקרי לאמנויות. מחוץ לתערוכה ניתן למצוא אותם באוספים היסטוריים במוזיאונים של וינה ודרזדן.
זהו. צריך להגיע לטיסה הביתה. אבל תם ולא נשלם. אנחנו עוד נשוב.
מחשבות ועוד 