מוסקבה – היום השני

את היום השני התחלנו בפגישה עם המדריכה אלנה, המדריכה שלנו במוסקבה. כמה דקות של הערכות והכרות ואנו בדרך אל תחנת המטרו הקרובה, לכוון הקרמלין. יצאנו ממעמקי האדמה כדי לפגוש את האנדרטה לקארל מארקס בכיכר המהפכה, לראות את תיאטרון הבולשוי מבחוץ ולהיכנס בשערי מתחם הכיכר האדומה ליד קתדרלת ואסילי המבורך (או הקדוש).

כמה דברים למדנו מאלנה על קתדרלת ואסילי, על רוסים וקתדרלות ועל ציורים בקתדרלות במסגרת הסיור בקתדרלת ואסילי:

הקתדרלה הוזמנה על ידי איוון האיום המאה השש עשרה לאחר הצלחתו לכבוש את קזאן (אני לא יודע היכן היא אותה קזאן אבל הוא הצליח לכבוש אותה).

בכל פעם ששליטי רוסיה הצליחו במשהו או אפילו קבלו בשורה טובה, הם בנו כנסיה. זה מסביר את ריבוי הכנסיות שיש ברוסיה.

ראינו בתוך הקתדרלה ציורים של קדושים לכנסייה. סביב דמותו של הקדוש היו ציורים קטנים רבים. אלנה הסבירה לנו שבימים שרוב העם לא ידע לקרוא (וגם ויקיפדיה לא הייתה להם) הדרך לספר את סיפור חייו של הקדוש הייתה לצייר אירועים מחייו סביב דמותו.

בחזית הקתדרלה ניצבת אנדרטה (טוב שלא עשו גם להם קתדרלה) לשני גיבורים רוסים שהובילו צבא מתנדבים נגד הפולנים.

הקתדרלה עצמה יפה (לא מרהיבה – יפה). מה שעשה אותה מעניינת יותר מהרגיל הייתה רביעייה (אולי חמישייה – אני לא בטוח) של זמרי אופרה ששרו בקולות מקסימים באחת הקפלות. הם טענו שחלק מהאיכות נובעת מהאקוסטיקה המעולה של הקפלה אבל קניתי ושמעתי דיסק שהם מכרו במקום, הם נשמעים טוב גם במחשב שלי.

לפני הכניסה למתחם הקרמלין, לקחה אותנו אלנה לראות כמה דברים בסביבה. עברנו ליד המאוזוליאום של לנין, מבנה שיש אדמוני ליד החומה. לא נכנסנו, הספיק לנו לעבור ליד. מאחורי המאוזוליאום קבורים כמה נכבדים רוסים נוספים שגם אותם לא רצינו לראות מקרוב. המשכנו לגן סמוך הנקרא גן אלכסנדר. התחלנו בקבר החייל האלמוני שם הצטרפנו לרבים אחרים לראות את החלפת המשמר. שני חיילים שומרים על המקום מסביב לשעון. כמו במקומות דומים, אסור להם לזוז או לגרד את האף במשך השעה שנמשכת המשמרת שלהם.

בגן עצמו מרחבי דשא גדולים, תעלת מים ובה על כמו איים מוקמו פסלים בהשראת סיפורי עם רוסיים וכמובן מזרקות. ליד יש מרכז קניות אליו נכנסנו לאכול וגם…

עכשיו הגיע הזמן להיכנס אל הקרמלין. הפקדנו את התיקים ונכנסנו אל המבצר הגדול.

בתוך החומות נמצאים כמה בניינים רגילים (כמו בחוץ), חלקם בשימוש. בניין גדול ששימש למקום עבודה ומגורים למנהיגים קודמים של רוסיה אך כיום פוטין ומדבדב מעדיפים לגור באחוזות מחוץ לעיר והמקום משמש לעבודה בלבד. תותח רוסי עם קנה ענק שלא ירה אף פעם ושימש להרתעה בלבד. פעמון כנסיה ענק גם הוא אבל שבור ומונח על הקרקע. המון תותחים וקני תותחים ישנים יותר וישנים פחות מונחים למזכרת ולקישוט. וכמובן כנסיות, שלוש. אחת יפה מאד, אחת שימשה לקבורה (בהן ביקרנו) ואחת לאחסון זהב ואוצרות אחרים במרתפה (בה לא ביקרנו).

היעד המרכזי והמרשים ביותר בקרמלין הוא מוזיאון הנשק וחדר היהלומים. צילום אסור בהחלט. אל חדר היהלומים נכנסנו רק לאחר שנפרדנו ממצלמות וטלפונים חכמים ועברנו גלאי מתכות. לחובבי יהלומים זו חגיגה. תאים ועוד תאים של יהלומים בנפרד וביחד, כחלק מכתרים או שרשרות או סתם גושי זהב ועוד ועוד. החדרים קטנים ומאובטחים בקפידה. ביקור קצר אבל ממצה.

מוזיאון הנשק התגלה כהפתעה לטובה. תחילה לא רצינו לבקר בו. אבל הוא חלק מהביקור בחדרי הזהב והיהלומים אז הלכנו. נשק מהווה רק חלק קטן מהאוסף המוצג בו (כזכור הצילום אסור בהחלט). נמצא בו אוסף מתנות מרשים ומגוון שקבלו שליטי רוסיה ממדינות ושגרירים מן העולם. מלבד זאת אוסף בגדים וכרכרות ששמשו את השליטים לאורך השנים. בהחלט שווה ביקור. להקדיש לפחות שעתיים.

מהקרמלין לרחוב ארבט. מדרחוב אומנויות עם דוכנים, נגני רחוב, חנויות למזכרות, מסעדות ובתי קפה וגם מוזיאון על שם פושקין ופסל של המשורר עם אשתו היפה נטליה.

אחרי פרידה מחברינו ברחוב ארבט, אל קיטאי גורוד – הרובע העתיק של מוסקבה. ירדנו אל מעמקי האדמה לחפש את קו מטרו מספר 1, שתי תחנות בלבד בדרך אל תחנת לוביאנקה. יצאנו לאור בכיכר ענקית ממנה יצאו מספר רחובות רחבים וגם כמה צרים יותר. שוטר עזר לנו להגיע אל רחוב ניקולסקיה בשיטת אני מצביע על המפה ושואל באנגלית והוא מצביע על הכוון הדרוש ועונה ברוסית. (אולי הוא היה פקח – אני לא ממש יודע אבל הכוון היה מדויק). לפי הסברים שמצאנו, זהו אחד הרחובות הראשיים בשכונה. התחלנו להסתובב בשכונה. כמה בתים וכנסיה יפה (מבחוץ – השעה מאוחרת והכנסייה סגורה). בית הדפוס הראשון של רוסיה בבית מספר 15. בית מרקחת ידוע בבית אחר שהפך לבית קפה. בית המשפט העליון של מוסקבה ברחוב אילינקה הסמוך שהיה רחוב העסקים של מוסקבה. הלכנו ברחובות עם ספרון הדרכה, קוראים ורואים.

יצאנו מהרובע לכיוון הקרמלין במטרה להגיע אל תחנת מטרו שנראתה קרובה במפה. כמה מאות מטרים לאורך חומת הקרמלין ונהר מוסקבה, ימינה אל רחוב מוחוביה וכבר ראינו את שלט המטרו לא רחוק אבל בצד השני של הרחוב. מה שנראה קרוב היה רחוק למדי. רחוב מוחוביה הוא רחוב רחב ועמוס ולחצות אותו ללא רמזור או מעבר חציה זו סכנת נפשות. מי שנולד בצד שלנו – נשאר בצד שלנו. מאות מטרים של הליכה לאורכו לא הביאו אותנו לנקודת חציה עד שלבסוף מצאנו כניסה למטרו גם בצד שלנו. היינו בתחנת מפגש מרכזית של ארבעה קווי מטרו – עיר תת קרקעית. מכאן בקו 9 ישירות למלון.

למוסקבה – היום השלישי