סנט פטרסבורג – היום הרביעי

התחלנו את היום הרביעי בעוד ארמון, ארמון משפחת יוסיפוב שעל גדת הניבה. מלבד העובדה שכמה אנשים עמדו בחוץ והמתינו, חזית הארמון אינה נראית שונה מעשרות אחרות שראינו בעיר. אבל הגענו קצת לפני הזמן וחיכינו בחוץ.

מלבד הסיור בארמון שאמור להיות מאד יפה, קשור לארמון גם סיפור רציחתו של רספוטין. כאן, באחד מחדרי הארמון הוחלט על רציחתו של מי שהיה יועץ קרוב לצאר ועוד יותר לאשתו. רצח לא היה יוצא דופן ברוסיה הצארית, הנרצח ומהלך מותו – היו גם היו.

כשהגיע הזמן להיכנס (הזמנו את הביקור מראש) ולא רגע מוקדם יותר, הכניסו אותנו.

התחלנו את הסיור בארמון בסיפורו של רספוטין. גרגורי יפימוביץ' רספוטין הסתובב ברחבי רוסיה ונודע כנביא וכמרפא חולים. הוא הצליח להתקרב אל הצאר ניקולאי השני ועוד יותר אל אשתו אלכסנדרה שהאמינה שיוכל לרפא את בנם אלכסיי. השפעתו הגוברת בכל תחומי השלטון הקיסרי גרמה לכמה אצילים לרצות לסלקו מן הדרך, עדיף באופןסופי. הנסיך פליקס, מראשי הקושרים וקרוב משפחה של בית המלוכה, הזמין את רספוטין להתארח בביתו. רספוטין לא ויתר על ההזדמנות לפגוש את אירינה, אשתו היפה של הנסיך פליקס והגיע.

בעודם יושבים באחד החדרים הקטנים בארמון ורספוטין מחכה לאירינה החלו הקושרים לממש את תכניתם. ניסיונות החיסול התחילו ביין מורעל, שלא השפיע על המיועד למות והמשיכו במהלומת פמוט כבד על הראש. המכה רק גרמה לרספוטין להבין שרוצים להורגו והוא נס על נפשו דרך דלת בחדר שפנתה אל הרחוב. הקושרים לא ויתרו, רדפו אחריו החוצה וירו בו. כוון שהיו בטוחים שמת, עטפו את "גופתו" בשטיח והשליכו אותו לנהר. ההסטוריה הרוסית מספרת כי מאוחר יותר, כשנמצאה גופתו ונבדקה, נמצאו מים בריאותיו, שמוכיח כי גם היריות לא הרגו אותו והוא מת בטביעה.

מעשה הרצח והנפשות המעורבות מונצח בארמון במקום בו התרחשו.

אחרי סיפור הרצח התחלנו לסייר בארמון על חדריו המרובים. חדרים מעוצבים בצבעים שונים, אולם נשפים והופעות, ספריה וכל מה שדרוש לקיומה של משפחת אצילים רוסית עשירה.

ולעוד קתדרלה, קתדרלת המושיע על הדם השפוך. קתדרלה מקושטת מתקרה ועד רצפה בפסיפסים של דמויות ואירועים מהתנ"ך. בתוך הקתדרלה אזור מגודר ובו שטח של אבנים מריצוף רחוב שלפני מאתיים שנה. זהו אזור הדם השפוך, דמו השפוך של הצאר אלכסנדר השני, שסביבו הורה בנו, הצאר אלכסנדר השלישי, לבנות את הקתדרלה.

לא קשה למצוא אמנות בסנט פטרסבורג, העיר בה נמצא מוזיאון הרמיטאג' (שבו כבר היינו). בכל זאת החלטנו לבקר במוזיאון נוסף לאומנות – המוזיאון הרוסי הלאומי בארמון מיכאלובסקי. המוזיאון, שנפתח בהוראת הצאר ניקולאי השני בשנת 1898, היה הראשון שהציג אומנות רוסית יפה ואחרי הביקור שלנו בו אני מקבל בהחלט את ההגדרה הזאת. במוזיאון (שארמון מיכאלובסקי הוא היום רק חלק ממנו) מצאתי ציורים רבים של ציירים רוסים שאהבתי לצד כמה מודרניים שלא הייתי תולה על הקיר.

לסנט פטרסבורג – היום החמישי