היום השלישי היה בסימן של בית כנסת אחד, כנסייה אחת ושני ארמונות נוספים (מחוץ לעיר).
המקום הראשון היה בית הכנסת הגדול קוראל. אם לתאר את ההרגשה בכניסה הראשונה בשתי מילים אומר הדר מאופק. מבחוץ מתהדר בפסים אופקיים (מאד ייחודיי בעיר). מבפנים שקט ורגוע, בלי קישוטים מיותרים. רואים השקעה בעיצוב הקירות, המעקים ואזור ארון הקודש. חדר מיוחד לנישואין, מקושט ועם ויטרז'ים ועליהם צורות גאומטריות. בקצה בחדר, תחת חופת בד הקשורה לעמודי עץ מגולפים נמצא כיסא הכלה. לאורך הקירות מוצגים ספרי תפילה וכתובות ועוד אביזרים קשורים לעניין.
ומהרוגע של בית הכנסת אל הפאר הגרנדיוזי וההמולה של קתדרלת סנט אייזיק. קשה למצוא הבדל גדול יותר. קתדרלת סנט אייזיק היא הגדולה בכנסיות של סנט פטרסבורג וכוון שהיא מוזיאון יותר מאשר כנסיה, אפשר לצלם בה באופן חופשי (אישור צילום כלול במחיר כרטיס הכניסה).
הקתדרלה עברה מספר הרחבות והגדלות במהלך שנותיה והיא בצורתה הנוכחית מאז 1858. סיפורים ותמונות בקתדרלה מספרים על השימוש המיוחד שעשו בה במלחמת העולם השנייה, בתקופת המצור על סנט פטרסבורג שמשה הקתדרלה לאחסון כרוב שגודל בכיכר הסמוכה.
כדי לראות את סנט פטרסבורג מלמעלה, אפשר לעלות לתצפית מסביב לכיפה. לא עלינו. במקום, התרכזתי בשני דברים בתוך המבנה: שני זוגות של דלתות ברונזה כבדות שנקראות השער הצפוני והשער הדרומי וציור של הסעודה האחרונה. בחלקן הפנימי של הדלתות מפוסלים סיפורי התנ"ך בהשראת דלתות הבטיסטרו בפירנצה. ציור הסעודה האחרונה הזכיר לי מיד את צופן דה וינצ'י של דן בראון ולכן בחנתי היטב את הדמות לצידו של ישו – בוודאות אישה. סיבוב מלא בתוך הקתדרלה צילמתי בוידאו ואפשר לראותו כאן.
ואז יצאנו במיניוואן אל מחוץ לעיר לבקר שני ארמונות: הראשון פבלובסק – ארמונו של פאבל והשני ארמונה של קתרינה הגדולה בעיר פושקין.
את אזור פבלובסק קיבל פול מאימו קתרינה השניה לרגל לידת בנם אלכסנדר בשנת 1777. הם התחילו בקטן. לפול נבנה בית קטן של שתי קומות ולמריה אשתו, בית קטן גם כן במרחק כקילומטר ממנו. את התכנון הראשוני של ארמונם ואת שנות הבניה הראשונות ביצע עבור הזוג, הארכיטקט הסקוטי של קתרינה – צ'ארלס קמרון עד שעזב כדי לבנות לקתרינה ארמון חדש. הזוג הצעיר טייל באירופה ואסף רעיונות וגם אוצרות לארמונם. כשהפך פול לצאר בשנת 1796 עם מות קתרינה, הורחב הארמון כדי שיתאים לצאר. לאחר המהפכה (1917) הפך הארמון למוזיאון.
כשפלשו הגרמנים לרוסיה במלחמת העולם השניה, הספיקו עובדי המוזיאון לפנות חלק נכבד מאוצרות המוזיאון וחלק אחר (פסלים שהיו כבדים להעברה) נקברו באדמת הגן. כשנסוגו הגרמנים מהאזור הם הבעירו את הארמון ומצבו כפי שניתן לראות בתמונות המוצגות בארמון היה פשוט חורבה מעלה עשן.
כמו במקומות אחרים שנתקלנו, הרוסים לא הרסו את הארמון – הם בנו אותו מחדש, יפה כפי שהיה, והחזירו אליו את האוצרות. המוזיאון היום הוא תוצאה של מלאכת שחזור מדהימה.
אם את פיטרהוף מאפיין הזהב, את פבלובסק מאפיינים תכלת ולבן. בתוך הארמון חגיגת העושר בולטת בכל מקום שמביטים.
גם בפבלובסק נתקלתי על אחד הקירות בציור של הסעודה האחרונה. גם בציור זה די ברור שליד ישו יושבת אישה.
אחרי פבלובסק, נסיעה קצרה לפושקין, אל ארמונה של קתרינה (הראשונה). האזור שהחל דווקא כאחוזתו הצנועה של אציל שבדי ניתן במתנה מפיטר הגדול לאשתו קתרינה שהחלה לפתח אותו. ביתם, אליזבת, והארכיטקט המועדף עליה ברטולומאו רסטרלי הפכו את המקום לארמון. שנים מאוחר יותר החריבה קתרינה הגדולה את הארמון וארכיטקט החצר שלה צ'ארלס קמרון בנה חדש במקומו. אחרי קתרינה הארמון די הוזנח לטובת הארמון בפבלובסק וכמעט לא נעשה בו דבר. כשנסוגו הגרמנים מהמצור על לנינגראד הם שרפו את הארמון. הרוסים שחזרו אותו ופתחו אותו בחגיגות 300 שנה לסנט פטרסבורג (2003). שיקום הארמון עדיין נמשך.
תחילה הארמון:
ואחר כך הפארק:
מאוחר יותר באותו לילה יצאנו לסיבוב סנט פטרסבורג בלילה. היה קצת קשה להגיע ללילה כי האור רק מתעמעם אחרי חצות. המטרה המרכזית הייתה לראות את פתיחת הגשרים בלילה מה שהיה מאכזב למדי. למדנו איך לבקש משאלות מאריה עשוי נחושת על גדת הניבה וראינו שהבתים היפים ביום, עוד יותר יפים בלילה והרחובות שוקקים הרבה אחרי חצות.
לסנט פטרסבורג – היום הרביעי
מחשבות ועוד 
פינגבאק: רוסיה ולטביה – סוף תעוד טיול קיץ | מחשבות ועוד
בפושקין האמרון נקרא לא על שמה של יקטרינה הגדולה, אלא של יקטרינה הראשונה , אישתו של פיוטר הראשון. כמו גם הבת יליזבטה היא בתם של פיוטר הראשון ושל יקטרינה הראשונה ולא השנייה. :-))
תודה על העדכון. אתה צודק כמובן (בדקתי) והכבוד ניתן שוב לקטרינה הנכונה.