יום זיכרון לא אישי

משפחתי אינה חלק ממשפחת השכול. בשעה שבני המשפחות השכולות מתרכזות בבתי העלמין אנחנו בדרך כלל עובדים. אבל אנחנו לא שוכחים את אלו ששלמו בחייהם כדי  שנוכל להמשיך בשגרת חיינו.

לקראת סיום יום הזיכרון, כשהמולת המבקרים שוכחת, עשינו לנו מנהג לבקר בבית העלמין הצבאי, לעבור אותו מקצה לקצה, לראות כל שם, חוזרים בזמן מהשמות החדשים ביותר ועד נפגעי המבצעים של טרם מדינה. מקווים שלא נפגוש אבנים חדשות, ואם לא השנה אז אולי בשנה הבאה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.