כיכר סנט פיליפ נרי מרוחקת לא יותר ממאה מטרים מקתדרלת ברצלונה אבל הצלחתי לנווט כך שסובבנו את הכנסיה כדי למצוא אותה.
[הסברה והשכלה: הכיכר נקראית על שמו של בן אצילים פלורנטיני מהמאה השש עשרה שעזב את רכוש המשפחה, עבר לרומא ועזר למהגרים עניים שהגיעו לעיר ולחולים ששוחררו מבתי חולים אך היו חלשים מכדי לעבוד. הוכרז כקדוש כמה עשרות שנים לאחר מותו.]
הכיכר נחשבת על על פי הכתובים לאחת הרומנטיות ביותר בברצלונה, עם מזרקה יפה הנמצאת על מעיין – כרגע יש בכיכר מזרקה יבשה, מכוסה פיגומים ומוגנת בגדר. לא יפה בכלל.
אז מיזרקה ויופי אין כרגע. בית קפה ושולחנות יש ויש. מה שיותר קשה למצוא במבט מהיר זה את הכנסיה ואת המוזיאון, צריך לחפש.
על אחד הקירות בכיכר מצאתי את הכתובת "Museu del Calçat". אף מילה באנגלית ורק המילה "Museu" רמזה שיש משהו בסביבה. מתחת לשלט – כלום. הכניסה למוזיאון דרך דלת קטנה בצד הבניין ללא כל שילוט. המוזיאון מורכב משני חדרים, אחד כמעט ריק מלבד גבר זקן שהוא גם הקופאי וגם המדריך. הזקן חביב אבל אינו דובר ולו מילה באנגלית. הוא החזיק פתק ועליו רשום 1600, 1700, 1800, נכנס איתנו אל חדר התצוגה והצביע על השורה בפתק ועל ארון התצוגה המתאים ואז השאיר אותנו לבד. מדי פעם היה נכנס ומוסיף בשפתו הסברים נוספים על מה שראינו. מסנדלי עבדים רומיים (כל המוצגים עד המאה השמונה עשרה – משוחזרים) ועד נעליו המקוריות של הנציג הקתלני במשלחת לכיבוש האוורסט, מנעליים סיניות קטנטנות ועד נעל ענקית שיוצרה לפסל קולומבוס בקצה הרמבלס (שיא גינס רשום). שווה ביקור.
הכנסיה נמצאת בצד אחר של הכיכר ואפשר לאתר אותה על פי ריכוז חורים בקיר הנראים כמו חורי קליעים. שמעתי סיפור שסיפר מדריך לקבוצת ישראלים על הוצאות להורג שנעשו במקום אבל באתרים שונים מסופר על פצצה שהוטלה ממטוס במלחמת האזרחים בספרד (ב- 30 בינואר 1938). הפצצה כוונה אל בניין הממשל בכיכר גאומה אבל פגעה בכיכר פיליפ נרי והרגה 42 מתפללים.
[הסברה והשכלה: כנסיית סנט פיליפ נרי נבנתה כנספח למנזר של חסידיו, שהתיישבו באתר זה בשנת 1673. הכנסייה נבנתה מספר שנים מאוחר יותר, בסביבות 1750 והיא אחת הדוגמאות לסגנון הבארוק בברצלונה.]
הכנסיה עצמה קטנה, יפה למדי ושווה ביקור קצר.
-
- בתוך כנסיית סנט פיליפ נרי
-
- בתוך כנסיית סנט פיליפ נרי
-
- חזית כנסיית סנט פיליפ נרי נקובת רסיסים
-
- השלט בצד ימין, הכניסה למוזיאון הנעליים בצד שמאל.
-
- במוזיאון הנעליים לפני שהזקן אסר עלינו לצלם.
מחשבות ועוד 