ברצלונה – אל המונסרט

כל מי שביקר בברצלונה (לפחות אלו ששאלתי) ביקר גם במונסרט או למען הדיוק במנזר שבהרי המונסרט.

הסברה והשכלה: הרי המונסרט נמצאים במקומם כבר מליוני שנים אבל סיפור הרקע למנזר החל בשנת 880 לספירה. קבוצת ילדי רועים ראו אור בהיר בשמי הרי המונסרט. באותו זמן שמעו הילדים מלאכים שרים ומוסיקה שמלאה את ליבם שמחה. נרגשים מהחוויה חזרו הילדים לכפר וספרו על האירוע להוריהם. תחילה פקפקו ההורים בסיפור אבל הלכו עם הילדים לבדוק וראו כי נכון הדבר. במשך חודש חוו ההורים את אותה חוויה והגיעו למסקנה אחת: המראות והקולות הם אות מאלוהים. זקני הדת שהובאו למקום חקרו את המערה בה ארעה החוויה ומצאו בה צלם של הבתולה הקדושה. מרגע זה הפכה המערה מגומחה בצלע ההר למערה קדושה – Santa Cova. מאוחר יותר נבנה המנזר ואחריו הכנסיה. המקום הפך אתר עליה לרגל ובמאה התשע עשרה הוכרזה הבתולה השחורה כפטרונית של קטלוניה.

אחרי כשעת נסיעה ברכבת מברצלונה ועוד כחמש דקות ברכבל, הגענו אל אזור המנזר. במנזר עצמו לא ביקרנו אבל כן בקרנו בכנסייה הצמודה – כנסיית מנזר מונסרט (או כנסיית מריה הקדושה של המונסרט). כשהגענו היה תור של מאות אנשים להיכנס למסלול לאורך הקפלות המוביל אל צלם הבתולה או המדונה השחורה כדי לנשקה או לבקש ברכה (או גם וגם). ויתרנו, החלטנו ללכת במקום אל מוזיאון המונסרט.

הסברה והשכלה: נזירי מונסרט אספו יצירות אומנות מיום הקמת המנזר במאה התשיעית אבל במלחמות נפוליון (1811-1812) אבדו רובן. רוב היצירות הנמצאות במוזיאון הן תרומות פרטיות של עשרות השנים האחרונות.

כבר בכניסה למוזיאון היה כיף, קרירות נעימה של מבנה הנמצא מתחת לאדמה והרבה פחות אנשים. כשהסתובבנו בפנים ההנאה גדלה. דלגנו בזריזות על המוצגים הארכאולוגים ועל האומנות הנוצרית שכבר ראינו יותר מדי ממנה והגענו אל הרנסנס. אל גרקו וקרוואג'יו מהמאה השש עשרה, קלוד מונה, סיסלי, פיסרו, רנואר ודגה מהמאה התשע עשרה וגם אמנים מקומיים כמו יואכים ויירדה, סנטיאגו רוסיניול, רמון קסס ופבלו פיקסו. לחובבי אומנות – הביקור חובה. יש במוזיאון גם פינת יודאיקה עם ספר תורה, חנוכיות ועוד מוצגים.

כדי להשלים את הביקור עלינו ברכבת הרים (פוניקולר) אל מרומי ההר – מסלולי טיולים לחובבי הליכה ונוף אבל לא מלהיב בחום הקיץ. אחר כך ירדנו (שוב ברכבת הרים) אל המערה הקדושה. הגומחה בהר לא משהו אבל הדרך מתחנת הרכבת התחתונה אל המקום יפה, רחבה ועם צמחיה ופסלים לכל אורכה.

לסיכום – לא חייבים לבקר במונסרט אבל מי שמבקר, לא לדלג על המוזיאון.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ברצלונה 2012, חוץ לארץ, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.