נסחפו – אגאתה כריסטי

הימים ימי הבליץ, ההפצצות הגרמניות על לונדון במלחמת העולם השניה. במועדון בו הוא נמצא שומע פוארו סיפור מוזר על אשה צעירה, רוזלין, שבעלה הראשון נהרג בדרום אפריקה. היא נישאה בשנית לגורדון קלואוד, מיליונר בריטי שהיה במשלחת רכש בארצות הברית. עם שובם לבריטניה ועוד בטרם הספיקה לפגוש את משפחתו, נהרג בעלה מפיצוץ ביתם בהפגזה. בפיצוץ נהרגו גם שלושת המשרתים שהיו בבית. רוזלין נפצעה וירשה את כל רכושו לצערם של משפחת קלואוד שחיו עד אז על חשבונו של רוברט. אחיה של רוזלין, שהיה בקומה אחרת בבית יצא ללא פגע.

מיג'ור פורטר, מספר הסיפור, מוסיף גם שהכיר את בעלה הראשון, רוברט אנדרהיי. השניים נישאו באפריקה אולם רוזלין סבלה באפריקה וחזרה לאנגליה. אנדרהיי הסכים להתגרש אולם אמר כי טוב יותר יהיה עם ידיעה על מותו תגיע לאנגליה ואז תהיה רוזלין אלמנה ואדם בשם אנוך ארדן יופיע במקום אחר בעולם ויתחיל חיים חדשים. שישה חודשים מאוחר יותר שמע פורטר על מותו של אנדרהיי אי שם בערבה. עוזריו הנאמנים נשבעו כי מת מקדחת.

את סיפורו של פורטר במועדון שומע גם ג'רמי קלואוד, אחיו של גורדון, שהיה מוסתר מאחורי עיתון, באחת הכורסאות הסמוכות.

שנתיים מאוחר יותר מסרב פוארו לבקשת גברת קלואוד לשכור את שירותיו כדי לחפש את רוברט אנדרהיי. חמישה ימים אחר-כך הוא קורא בעיתון על מותו של אנוך ארדן בכפר וורמסלי וייל שם מתגוררת משפחת קלואוד.

האם אנוך ארדן היה באמת בעלה "המת" של רוזלין?

אחרי שמיג'ור פורטר מעיד כי אנוך ארדן היה באמת בעלה של רוזלין, הוא נמצא מת, כנראה השהתאבד.

הרקול פוארו רוצה לדעת את האמת.

פורסם בשנת 1948 בארצות הברית בשם "ישנה גאות…" ובאנגליה באותה שנה בשם המקורי של הסופרת. שמעתי תסכית רדיו מעולה שהופק על ידי הבי.בי.סי עם ג'ון מופט בתפקיד פוארו. ראיתי גם את סרט הטלוויזיה שהופק בשנת 2006 במסגרת סדרת טלוויזיה עם דיויד סאקט אולם בסרט שונו פרטים רבים מהעלילה – לא אהבתי.