השנה 1933. איימי לטרן, אחות מוסמכת, נשכרת על ידי הארכיאולוג דוקטור ליידנר לשמש כבת לוויה לאשתו, לואיז, באתר חפירות ארכיאולוגיות בו הם נמצאים, בעירק. אמנם לואיז בריאה גופנית אך סובלת מלחץ נפשי. כשאיימי מגיעה אל האתר, מגלה לה לואיז כי היא חוששת לחייה. סדרה של איומים במוות מלווים אותה מאז הורשע בעלה הראשון בריגול לטובת גרמניה בסוף מלחמת העולם הראשונה. הוא הצליח לברוח בדרך להוצאה להורג אך גופה הנושאת את מסמכיו נמצאה בין הרוגי תאונת רכבת. מאז, בכל פעם שפגשה גבר חדש, קבלה מכתב מאיים. כשחשבה שבאתר החפירות היא בטוחה, הונח מכתב גם שם ובו ההודעה "הגעתי".
שבוע מאוחר יותר, מוצא דוקטור ליידנר את אשתו בחדרה, מתה מפגיעה של חפץ כבד בראשה. הדוקטור מזעיק את האחות לטרן והצוות מזעיק את המשטרה. קפטן מייטלנד, מפקד תחנת המשטרה, משוכנע כי הרצח הוא עבודה פנימית. חדרה של לואיז כמו חדרי שאר חברי הצוות, נמצא בבניין סגור והשומרים בכניסה בטוחים שאף אחד לא נכנס לבניין בזמן הרצח.
דוקטור ריילי, רופא הצוות, מציע לדוקטור ליידנר לשכור את שירותיו של הבלש הרקול פוארו, הנמצא גם הוא בטיול בעירק. פוארו אינו יכול לסרב לחקירת רצח מעניינת ומתגייס למציאת הרוצח בעזרת האחות לטרן.
הספר יצא לאור בשנת 1936, שש שנים אחרי נישואיה של כריסטי לארכיאולוג מקס מלואן, אליו הצטרפה בחפירותיו במזרח התיכון. גם ספר זה הפך לתסכית מתח של הבי.בי.סי ולסרט (לא משהו) בסדרת פוארו.
מחשבות ועוד 