מחשבות על יום הכיפורים

נזכרתי מדוע פתחתי ביום הכיפורים את ספר התנ"ך ומה רציתי למצוא: למה אסור לאכול ולשתות ביום הכיפורים והיכן זה כתוב?

כשאני מחפש את התשובה להיכן זה כתוב, הכוונה במקור. לא פרוש שנתן מישהו להנחיה לא ברורה שנתן מישהו לפניו. אם רצה אלוהים שלא נאכל – היה הדבר כתוב בברור והוא בהחלט אינו זקוק למפרשים ומסבירים.

אז מה בדיוק כתוב במקור על יום הכיפורים: ספר ויקרא, פרק כ"ג. "כו וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ.  ל וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה–וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ.  לא כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.  לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב–מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם."

פשוט. לא? לנהוג אסור, זה או עבודה או תענוג ושניהם אסורים. צריך לסבול, נפשית. אסור להכין את האוכל, זו עבודה. אסור גם שיהיה טעים, זה תענוג. לחם יבש וקצת מים לקיום הגוף, מותר. הגוף אינו צריך לסבול על פי הכתוב.

ומה בנוגע למזגן בימים חמים של קיץ? בלי מזגן זה באמת היה עינוי השנה – אבל זו המטרה, לא? אז בלי מזגן.

ועשרת ימי תשובה או חודש סליחות? כתוב ברור ביותר "כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא" – יום. לא עשרה ולא חודש. אין תוספת של "וכל המרבה לכפר…".

וסיבוב התרנגול (או הדג או הכסף) מעל הראש?. מי המציא את המנהג המטופש הזה? מי חשב לראשונה שאלוהים, שברא את כל בעלי החיים, רצה שנעביר לתרנגול את החטאים שלנו ואז נשחט אותו? רוצים לתת לצדקה? בבקשה, עשו זאת, אבל בלי לצער בעלי חיים.

ויותר ברצינות, מה צריך להיות יום הכיפורים? יום ללא ארוחות כבדות, אכילה ושתיה לקיום הגוף. יום ללא עבודה וללא עינוגים. יום להיזכר בכל אותם פעמים שגנבנו, פגענו, שקרנו, לא כבדנו את הורינו, חמדנו ועוד. יום בשביל להיזכר כדי לתקן אם אפשר. יום של חשבון נפש. יום של ייסורי מצפון. בהחלט לא בשביל לשבת בבית כנסת ממוזג, למלמל מילים מיותרות שנה אחר שנה, לתקוע בשופר ולומר – נגמר עד לשנה הבאה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.