מאה סיפורים חדשים – סיפור ארבעה עשר – יוצר האפיפיורים

סופר על ידי הבישוף של קרקי*

גבולות בורגונדי שמשו רקע להרפתקאות רבות שראוי שיסופרו ויזכרו ומשם מגיע גם הסיפור הנוכחי. סיפורים רבים אחרים קשורים למקום אבל אדבר רק על הרפתקה אחת שקרתה בעבר, בכפר גדול שליד הנהר אושה.

היה, ועדיין ישנו, הר קרוב, שעליו בחר לקבוע את מגוריו נזיר שרק אלוהים יודע מאיזה סוג. תחת מעטה של צביעות, עשה הנזיר הרבה מעשים מוזרים.

נזיר קדוש זה היה שטוף זימה ונרגן במהלך כל חייו – כמו קוף זקן, אבל עלה על כל בני התמותה הרגילים בערמומיותו. וזה סיפור המעשה.

הוא חיפש בין כל הנשים והנערות היפות אחת, אהובה ונחשקת ביותר, ובחר בבתה של אישה פשוטה ועניה, אלמנה שהייתה אדוקה ומסורה מאד לכנסיה. הוא היה נחוש בדעתו להשיג את הבת לעצמו.

לילה אחד, בערך בחצות , כשמזג ​​האוויר היה קשה מאוד וסוער, הוא ירד מההר והגיע אל הכפר. הוא עבר בדרכים צדדיות ושבילים נסתרים והגיע למקום בו התגוררו האם ובתה, מבלי שנראה או נשמע. הוא הכיר את הבית, שלא הייתה גדול, כי היה בו לעתים קרובות, למטרות דתיות.

הוא קדח חור בחלק נסתר של הקיר, סמוך למקום שבו עמדה מיטתה של האלמנה, והעביר בו מקל ארוך וחלול, שהביא איתו. מבלי שהעיר את האלמנה, הניח אותו ליד אוזנה, ואמר שלוש פעמים בקול נמוך:

"שמעי את קולי, אישה מאמינה. אני מלאכו של הבורא. נשלחתי להודיע לך ​​כי בזכות המעשים הטובים הרבים שעשית, מזרעך, כלומר מהבת שלך, ייולד זה שיאחד, ויחזיר את כבודה של הכנסייה. וכך זה ייקרה. לכי אל ההר, אל הנזיר קדוש, וקחי את בתך. האריכי את שהותך אצלו כפי שאלוהים מצווה עליך עכשיו דרכי. הוא ידע את בתך, ומהם ייולד באביב בן, בחיר האל, שנועד למלא את הכס הקדוש של רומא. הוא יעשה מעשים טובים כפי שעשו סנט פיטר וסנט פול. שמעי בקולי! צייתי לאלוהים!"

האלמנה הטיפשה, נדהמה והופתעה מאד, אבל הייתה גם מאד מרוצה כי באמת האמינה שאלוהים שלח את השליח הזה. היא נשבעה לעצמה לציית לו. זמן רב לא הצליחה להירדם אבל לבסוף נרדמה וישנה שוב, כולה ציפייה לבוקר. בינתיים חזר הנזיר למנזר בהר.

שחר היום המיוחל הפציע. שמש האירה את חדרה של האלמנה המדוברת ושתיהן, האם ובתה קמו בחיפזון רב. כשהיו מוכנות ולבושות, והבית הקטן שלהם מסודר, שאלה האם את בתה אם היא שמעה משהו בלילה.

הבת ענתה: "לא, אימא, לא כלום."

"המסר לא נמסר קודם לך" אמרה האם, "גם אם הוא נוגע לך מאוד."

ואז היא סיפרה בהרחבה על המסר של המלאך שנשלח אליה על ידי אלוהים ושאלה את בתה מה תגובתה?

הנערה , שהייתה כמו אימה, פשוטה ואדוקה, השיבה: "השבח לאלוהים, מה שמשמח אותך אימא, יעשה."

"יפה דברת," ענתה האם. "בואי נלך אל ההר, אל האיש הקדוש, כפי שהורה המלאך."

הנזיר היה קצר רוח לראות אם האישה הטיפשה תביא את הבת התמימה שלה, וכשראה אותן, השאיר את דלתו פתוחה למחצה, כרע על ברכיו בתפילה בחדרו, כדי שימצאו אותו עסוק בקדושה.

וכפי שקיווה הנזיר, כך קרה. האישה הטובה ובתה, כשראו את הדלת הפתוחה, נכנסו מיד. כשראו את הנזיר שקוע בהרהורי קדושה, כאילו היה אלוהים, חשו יראת כבוד כלפיו.

הנזיר, עיניו מושפלות לארץ, אמר בקול צנוע: "ישמור אלוהים את שתיכן."

האישה הטיפשה, כדי שידע את הסיבה לבואה, לקחה אותו לצד, וספרה לו מההתחלה ועד הסוף את הסיפור שהוא הכיר טוב יותר ממנה. ככל שהתקדמה בסיפור, בהערצה וכבוד רבים, שילב הנזיר את ידיו והפנה עיניו למרומים. האישה הטובה התייפחה, יותר משמחה מאשר מיגון, והנערה המסכנה בכתה גם היא, כשראתה את הנזיר הקדוש מתפלל בדבקות עמוקה כזו שהיא לא ידעה מדוע.

כשסיים, חיכתה האישה לתשובה, שהוא לא מיהר לתת. אבל אחרי זמן מה, הוא אמר:

"השבח לאל! אבל, ידידתי היקרה, האם את באמת בטוחה במסר שאת אומרת ששמעת, אולי יש בזה חלום או אשליה שנוצרה בליבך? העניין הוא רציני."

"בוודאי ששמעתי את הקול שמסר לי הודעה משמחת זו. ברור כמו שאני שומעת אותך עכשיו, ואני לא חושבת שישנתי."

"טוב," אמר, "אני לא רוצה לפעול בניגוד לרצון הבורא, אבל נראה לי הכי טוב שאת ואני נישן שוב על העניין הזה. אם המלאך האמור יופיע אצלך שוב, חזרי ותגידי לי ואלוהים ייתן לנו עצה טובה. אנחנו לא צריכים להאמין יותר מדי בקלות, אימא טובה. לשטן, שהוא תמיד מקנא בטוב, יש הרבה טריקים, והוא יכול לשנות את עצמו למלאך של אור. תאמיני לי, אימא, אין זה דבר קל שאת מבקשת ממני, ואל תתפלאי אם אני נשמע מהסס. האם לא נדרתי לפני אלוהים, נדר של התנזרות? והנה את מביא לי מסר שעלי להפר את שבועתי! שובו לביתכן והתפללו לאלוהים, ומחר נראה מה יקרה. אלוהים יהיה אתכן."

לאחר דיונים רבים, הן עזבו את הנזיר וחזרו לביתן מהורהרות.

כדי לקצר, הנזיר שלנו, כמו בלילה הקודם, עם מקל חלול במקום מקלו הרגיל, הצמיד את המקל לכרית של האישה הטיפשה, מסר את אותו המסר כמו בלילה הקודם, וחזר במהירות למנזר שלו.

האישה הטובה, מלאת שמחה, קמה מוקדם וספרה את כל הסיפור לבתה, הוכחה כי החזון של הלילה הקודם אושר. "אין זמן לאבד! אנחנו חייבות ללכת אל האיש הקדוש!"

הן הלכו, והוא ראה אותן באות, לקח את ספר התפילות שלו ופעל בצביעות כמיקודם, אבל אלוהים יודע שהוא לא חשב על תפילותיו. בדיוק כשסיים, ועמד להתחיל מחדש, הגיעו שתי נשים לחזית הצריף שלו ונפנפו לו לשלום. האישה הזדרזה בברכותיה וכשסימן הנזיר את הצלב, העמיד פנים שהוא מופתע מאד ואמר:

"הו אלוהים! בוראי! מה זה? עשה איתי מה שתרצה אם כך, אם זה לא בגלל חסדך הגדול, איני ראוי לבצע עבודה כה נהדרת!"

"אבל תראה, אבי!" אמרה האישה המרומה "המסר הוא נכון, שכן המלאך הופיע אצלי שוב."

"באמת חברה יקרה, עניין זה הוא בעל חשיבות רבה, קשה מאוד ומוזר, כך שמוטלת בספק יכולתי לתת תשובה. לא בקלות אני מבקש מאלוהים חזון נוסף, אבל יש פתגם – פעם שלישית זה בטוח. לכן אני מתחנן ומבקש מכם לתת לי לעבור גם את הלילה הזה, ולחכות לרצונו של אלוהים. אם ברחמיו הרבים ירצה להראות לנו גם הלילה הזה כמו בלילות הקודמים, אנחנו נעשה כפי שהוא מצווה אותנו למען שמו."

האישה לא קבלה זאת ברוח טובה, כי לא רצתה לדחות את ביצוע הציווי האלוהי, אבל היא ידעה שהנזיר חכם יותר ממנה.

כשהייתה במיטה, חושבת על כל החזיונות הנפלאים, הסוטה הצבוע ירד מההר שלו, הצמיד את המקל החלול שלו לאוזנה, כמו בעבר, ופקד עליה, אחת ולתמיד, לציית להודעה ולקחת את הבת שלה לנזיר למטרה האמורה.

היא לא שכחה, ברגע שהחל היום, לבצע את חובתה. מיד לאחר שהיא וביתה הודו לאלוהים, הן יצאו למנזר. הנזיר יצא לקראתם וברך אותם בשם האלוהים.

האישה הטובה, שמחה יותר מתמיד, הודיעה לו על החזון האחרון. הנזיר לקח אותה בידו והוביל אותה לבית התפילה והילדה הלכה אחריהם. שם התפללו באדיקות רבה ביותר לאל הכל יכול, שהראה להם את דרכיו המסתוריות.

אז נשא הנזיר דרשה קצרה, על חלומות, חזיונות, התגלויות וגילויים, אשר לעתים קרובות מגיעים לאנשים מסוימים, ורמז לסיבה שלשמה התכנסו שם, ואלוהים יודע שהוא הטיף היטב ובצדקנות.

"מכיוון שאלוהים ציווה והורה שאני צריך ליצור יורש לאפיפיור, ושהואיל בטובו לבשר על רצונו לא פעם או פעמיים, אלא שלוש פעמים, אני חייב להאמין ולהסיק כי תוצאות מצוינות יהיו למעשה זה. זוהי דעתי", הוא סיכם, "אין אנו צריכים עוד לדחות את ביצוע הציווי, לאחר שכבר התעכב כל כך הרבה זמן, כשסירבנו להאמין בחזון הקדוש הזה."

"יפה אמרת אבי. מה נעשה? " ענתה האישה.

"את השאירי את בתך הטובה כאן," אמר הנזיר, "היא ואני נתפלל יחד, ואז נעשה מה שאלוהים יורה לנו."

14האלמנה הטובה הייתה מאושרת והבת מוכנה לציית. כשהנזיר מצא את עצמו לבד עם העלמה, הוא אמר לה להתפשט לחלוטין כאילו הוא מטביל אותה, וגם הוא לא נשאר לבוש זמן רב. אבל למה להאריך את הסיפור? הוא שכב איתה זמן רב, וחזר על כך לעתים קרובות גם בתאו במנזר וגם בימים הבאים בביתה, עד שלבסוף החלה בטנה להתנפח לאושרה הרב.

אם הבת שמחה למצוא את עצמה בהריון, האימא שמחה פי מאה. למרות שגם הנזיר הצבוע העמיד פנים שהוא שמח בחדשות, בתוך תוכו היה נרגז ומריר.

האם התמימה, שבאמת האמינה שמהבת שלה יצא בן שיהיה בבוא הזמן אפיפיור ברומא, לא יכלה שלא לספר את הסיפור לאחת משכנותיה הקרובות, שנדהמה כאילו גדלו קרניים על ראשה, אבל, בכל זאת, לא חשדה בתחבולות.

לא עבר זמן רב עד שהשכנה סיפרה לשכנים אחרים, איך בת של מישהי נכנסה להריון על ידי נזיר קדוש והבן שיולד אמור להיות אפיפיור ברומא.

"מה אני אגיד לכם," היא אמרה, "אמה של הילדה סיפרה לי, ואלוהים גילה לה את זה."

החדשות התפשטו מהרה דרך כל הערים השכנות. זמן קצר לאחר מכן ילדה הבת בת. למראה התינוקת היו היולדת ואמה הטיפשות המומות וכועסות וגם השכנים, שציפו לנזיר הקדוש שיגיע כדי לקבל את הבן.

החדשה על לידת הבת התפשטה מהר והנזיר, שהיה אחד מהראשונים ששמעו, נמלט במהירות למדינה אחרת, אולי להונות אישה אחרת, או אולי למדבר של מצרים כדי לכפר על חטאו. בכל מקרה, כבודה של הבחורה המסכנה נהרס, מה שהיה חבל מאוד, כי הייתה הגונה, טובה וחביבה.

* קרקי הוא ישוב בצפון צרפת, בשטח השיפוט של בורגונדי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מאה סיפורים חדשים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.