מאה סיפורים חדשים – סיפור שבעה עשר – עורך הדין ותחנת הניפוי

סופר על ידי הדוכס.

בפריז חי פעם נשיא בית המשפט של הרשומות, שהיה פקיד מלומד, אביר, אדם מבוגר, אבל ממש שמח וחביב על גברים ונשים.

אדון מכובד זה נשא אישה שהייתה גם מבוגרת וגם חולנית ואיתה הוליד כמה ילדים. בין העלמות האחרות, המשרתות האישיות והמשרתות האחרות בביתו, הייתה משרתת צעירה ויפה, בחורה שהטבע היה איתה הוגן ביותר, שעשתה את עבודת משק הבית, סדרה את המיטות, אפתה את הלחם, ושרתה גם במשרדים אחרים.

הג'נטלמן, שעשה אהבה בכל פעם שהזדמן לו, לא הסתיר מהבחורה את כוונותיו כלפיה, ובחן את תומתה תוך שהוא מבטיח לה מתנות רבות ויקרות. מסביר לה שזו חובתה להתמסר לו. מנסה פעם בדרך זו ופעם בדרך אחרת לפתות אותה. אבל הוא התעצב לגלות שאינו יכול לגרום לה להשיב לו אהבה. הנערה הייתה חכמה וצנועה, חכמה מכדי להבטיח לאדונה טובה כלשהי, אבל לא דחתה אותו לגמרי שלא יתייאש למרות שהיה מעדיף סוג אחר של תשובה.

כשגילה שחביבות אינה מצליחה, ניסה קשיחות ומילות גסות אבל הבחורה לא נבהלה ואמרה לו "אתה יכול לעשות כרצונך, אבל בחיים לא אתן לך להתקרב אלי."

הג'נטלמן, שראה שהיא נחושה בדעתה, לא דבר איתה כמה ימים, אך לא חסך במבטים ורמזים שהרגיזו אותה מאד. אם לא הייתה חוששת לגרום למחלוקת בין הבעל לאשתו הייתה מגלה לאישה איך בוגד בה בן זוגה, אבל בסופו של הדבר, החליטה להסתיר זאת כל עוד היא יכולה.

תשוקתו של הזקן גדלה בכל יום. הוא ניגש אליה וחידש את תחנוניו ונדריו, מלווה אותם במאה אלף הבטחות. אבל כל זה לא הועיל, הוא לא הצליח להשיג ולו מילה אחת, או אפילו צל של תקווה, שישיג אי פעם את מטרתו. אז חדל מניסיונותיו, לא שוכח לומר שאם אי פעם ימצא הזדמנות טובה, יהיה עליה לציית לרצונו, או שיהיה זה גרוע ביותר עבורה.

הבחורה לא נבהלה, הפסיקה לחשוב על הנושא והמשיכה למלא חובותיה כרגיל.

זמן מה לאחר מכן , באחד מימי שני בבוקר, נדרשה המשרתת היפה להכין פשטידות ועסקה בניפוי קמח.  עכשיו אתה חייב לדעת כי החדר שבו עבדה היה סמוך לחדר השינה של האדון. האדון שמע את רעש המסננת, וידע היטב שהוא נגרם על ידי המשרתת בעבודתה.

הוא חשב שאולי היא לא לבד, אבל, אם היא כן לבד, לא תזדמן לו הזדמנות טובה יותר.

הוא אמר לעצמו, "למרות שלעתים קרובות היא מסרבת, אם אתמיד בניסיונותיי, בסוף אשיג את מטרתי."

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת ולשמחתו, אשתו עדיין לא התעוררה. הוא התגנב בשקט מהמיטה, לבש את חלוקו ונעליו והתגנב לחדר בו עבדה העלמה, כל כך בשקט, שלא ידעה שהוא שם עד שראתה אותו. הנערה המסכנה הופתעה ונחרדה מאד. היא חששה שאדונה בא לקחת את מה שאף פעם לא הסכימה לתת לו.

כשראה שהיא מפוחדת, לא אמר דבר, אבל תקף אותה באלימות כזאת, עד שהיה קרוב לכבוש אותה בסערה אלמלא קראה להפסקת אש.

היא אמרה לו: "אללי  אדוני, חוס עלי, חיי וכבודי בידייך! רחם עלי!"

"לא אכפת לי הכבוד ", אמר האדון, שהיה להוט ונרגש מאוד. "את נמצאת בידיי ולא יכולה לברוח" ועם זאת תקף אותה באלימות רבה יותר.

הצעירה שהבינה כי התנגדות תהייה חסרת תועלת ורק תחבולות יואילו אמרה: "אדוני, אני מעדיפה להיכנע מרצון חופשי מאשר מכוח. עזוב אותי ואני אעשה כל מה שתדרוש."

"טוב מאוד," אמר האדון, "אבל היי בטוחה שלא אשחרר אותך."

"יש רק דבר אחד שאני מתחננת לפניך, אדוני," ענתה הצעירה, "אני מאוד חוששת שהגברת שלי תשמע אותך ואם, במקרה, היא תבוא ותמצא אותך כאן, אני אבודה והרוסה, היא תכה אותי או תהרוג אותי."

"היא לא צפויה לבוא," אמר לה, "היא ישנה שנת ישרים."

"אדוני, אני מפחדת ממנה מאד, ועלי להיות סמוכה ובטוחה. אני מתחננת ומבקשת ממך, בשביל השקט הנפשי שלי וכדי שנהיה בטוחים במה שאנחנו עומדים לעשות, תן לי ללכת ולראות אם היא ישנה או מה היא עושה."

"בשם הגבירה, הרי לא תחזרי לעולם!", אמר האדון.

"אני נשבעת שאחזור," היא ענתה, "והכי מהר שאפשר."

"בסדר," אמר לה, "אבל הזדרזי!"

"אדוני," אמרה לו. "כדאי שתיקח את המסננת הזו ותעבוד כמוני, כך שאם הגברת במקרה ערה, היא תשמע את הרעש ותחשוב שאני עובדת."

"תני לי  ואני אעבוד היטב אבל אל תתעכבי."

"לא אתעכב אדוני. החזק את המסננת הזו, ואתה נראה כמו אישה."

"אלוהים יודע שלא אכפת לי," אמר לה, אחז במסננת והתחיל לעבוד כמיטב יכולתו .

עורך הדין ותחנת הניפויבינתיים עלתה הבחורה החכמה לחדרה של הגברת, העירה אותה, וסיפרה לה איך ניסה בעלה את תומתה והתנפל עליה בזמן שעסקה בניפוי הקמח, "ואם את רוצה, בואי וראי איך התחמקתי ממנו." היא אמרה, "רדי איתי ותראי אותו."

הגברת קמה מיד, לבשה את שמלתה, ותוך רגע הייתה לפני דלת החדר שבו עסק בעלה בניפוי במלוא המרץ. כשראתה אותו  עוסק בזאת ונאבק עם המסננת, אמרה לו:

"אדוני, מה זה? איפה עכשיו כל לימודיך, הכבוד שלך, כל הידע והזהירות שלך?"

הוא הבין שרומה וענה במהירות:

"אשתי, כולם נפגשו בקצה הז-ן שלי." ועם זאת, מוטרד וכועס מאד, זרק את המסננת וחזר לחדרו.

אשתו הלכה אחריו, ממשיכה להטיף לו אבל הוא לא ייחס תשומת לב לדבריה. כשהיה מוכן, ביקש שיביאו את הפרד שלו  והלך לארמון שם סיפר אודות ההרפתקה שלו להנאתם הרבה וצחוקם של רבים מהנוכחים. למרות שתחילה כעס על הבחורה, הוא עזר לה אחר כך למצוא בעל בזכות השפעתו וגם על ידי מתנות יקרות שהעניק לה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מאה סיפורים חדשים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.