יום שכזה

שוב הגיע היום הזה בשנה שבו אנו מוציאים את המילים היפות מהבוידם, "רעות", "אחים לנשק",  "אחוות לוחמים" ועוד כמה מילים, שנשמעות רק ביום הזה בשנה. יום של מוסיקה שקטה במקום קריוקי מחריש אוזניים.

ביום שכזה קל לשכוח שרק לפני מספר ימים נעצרו חיילים שגנבו נשק ומכרו לעבריינים. לפני מספר שבועות שדדו זקנה והיכו אותה מכות נמרצות. בימים "רגילים" יחתך מישהו על הכביש ובמקום סליחה, יראה אצבע מונפת. בימים "רגילים" נשמע על דקירה בגלל סכסוך על חניה או מבט לא זהיר בחברה צעירה.

עוד מספר שעות יסתיים היום, יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל. בבת אחת הרעש יחזור לשידור הציבורי ולחיינו. גם סגנון הדיבור יחזור להיות של יום "רגיל". אבל בואו נשאר מתחשבים יותר, אכזריים פחות, גם בימים "רגילים".

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.