עצמאות 66 תהיה ללא "על האש".
זאת לא הייתה החלטה קשה מדי. אחרי מספיק שנים, לא בא לנו לעשות על האש ביום העצמאות הנוכחי. החלטנו במקום, לנסוע דווקא לתל אביב ולבקר קצת מקומות אחרים. לא ויתרנו לגמרי על צה"ל אבל לא לבסיס כלשהו.
בית יוסף באו
כרזות בבית יוסף באו
צייר, אנימטור, גרפיקאי, מאייר, סופר וגם זייפן מסמכים שהתחיל במלחמת העולם השנייה והמשיך בזיוף תעודות עבור המוסד הישראלי. בבית קטן ברחוב ברדיצ'בסקי מספר 9 בתל אביב עסק באו באיורים ופרסומות לסרטים ישראלים וגם בכתיבת ספרים על החיים בשואה ועל השפה העברית. באותו בית שמענו את שתי בנותיו מספרות על חייו ועל החיים במחיצתו. על עבודתו ועל סגנון החיים של איש מיוחד. קירות הבית מכוסים בכרזות שכתב ועיצב אך כנראה לא לזמן רב. הבית נרכש ונראה שיהרס ויוחלף במבנה חדש.
מוזיאון נחום גוטמן
פינת העבודה של גוטמן
את סגנון כתיבתו וציוריו של נחום גוטמן אני מכיר מזה שנים רבות אך לא הייתי עדיין במוזיאון נחום גוטמן שבנווה צדק בתל אביב. אני לא אוהב במיוחד את סגנון הציור של גוטמן אבל אחרי מספיק שנים החלטתי לפחות לבקר פעם אחת. אחרי הביקור במוזיאון – אני עדיין לא אוהב את סגנון הציור שלו.
בית שמעון רוקח
נשים שמנות ערומות בבית רוקח
לא רחוק ממוזיאון גוטמן, כמה בתים בהמשך רחוב רוקח נמצא ביתו של שמעון רוקח, מייסד שכונת נווה צדק. בבית עצמו מלבד אביזרים שהזכירו לי את ילדותי הרחוקה למדי (פתילייה, מנורת נפט, סטים של כלי אוכל ישנים ועוד) מצאתי תיאור של המאכלים שאכלה המשפחה, שגם הם הזכירו לי את אותה תקופה: רגל קרושה, כבד קצוץ, צוואר עוף ממולא.
אבל יותר מכל דבר אחר בבית, יש בו אובססיה לנשים שמנות וערומות. בכל פינה בבית נמצאים פסלי גבס או חימר של מה שנראה כמו אישה אחת, שמנה, ערומה, בתנוחות ישיבה שונות ובגדלים שונים.
מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל
המשכנו למקום נוסף ולא רחוק, ממש במתחם תחנת הרכבת הישנה של תל אביב-יפו, נמצא מוזיאון גדול וממצה של כלי נשק ואמצעי לחימה מתקופת המחתרות ועד היום. מאקדחים, רובים ומקלעים ועד טנקים ותותחי 155 מילימטר. ציוד הנדסה וחבלה. ציוד קשר ואלקטרוניקה. ביתן מיוחד ומעניין שמוקדש לרמטכ"לים ולשרי הביטחון של ישראל מקום המדינה ועד אשכנזי ופרץ. ביתן אחד כולל רכבי שרד של שרי הביטחון ואחר רכבי שלל. גם בין הביתנים מפוזרים כלים קטנים וגדולים וביניהם זוג תותחי החוף הענקיים שחסמו את הכניסה למפרץ אילת. הזכירו לי את הסרט תותחי נברון.
בירות
למרות שלא עשינו על האש, בלי בירות אי אפשר. יום העצמאות התחיל עם הימנית והסתיים עם השמאלית. שתיהן קרות, טעימות, מרעננות ובריאות.
מחשבות ועוד 