לא חשבתי שהפתעות טובות בתחום הבירה, יגיעו דווקא מירושלים. ליתר דיוק, ממבשלת בירה הרצל שבירושלים. מה שמשך אותי לקנות ארבע בירות שונות ממבשלה לא מוכרת לי זה בדיוק העובדה שהמבשלה לא מוכרת לי וגם שהיא מירושלים. גם השמות שנתנו במבשלה לבירות משכו את עיני.
בירה לבנה
כשמה, כן היא. בירה לבנה שאמורה להזכיר את ה"בירה לבנה" של פעם. אחד משני סוגי הבירה היחידים שיוצרו בארץ בצעירותי. מלתת שעורה, כשות, שמרים ומים, יצרו בירה טעימה למדי בסגנון לאגר (ירושלמי?). מרירות עדינה שאינה מפריעה ליהנות מהבירה. 4.9% אלכוהול וגם 50 קלוריות לכל 100 מיליליטר בירה.
שש אחוז כפרה
אפשר לכעוס על הפגיעה בשפה העברית בשם הבירה אבל בטעם, התחילה ההפתעה הטובה. אותם מרכיבים, 6% אלכוהול, 65 קלוריות לכל 100 מיליליטר בירה. משפרת את החוויה בצפייה במשחק כדורגל משובח או מאפשרת לצפות במשחק כדורגל בליגה הישראלית (כך כתוב על התווית).
IPA וזה…
ללא ספק שם שונה. ללא ספק מבחינתי, בירה מוצלחת מאד. מאותם מרכיבים יצרו במבשלה אייל בהיר אנגלי. (כבר הסברתי בעבר על המושג IPA, אייל בהיר שיוצר באנגליה ונשלח לחיילים המוצבים בהודו). קצת יותר אלכוהול – 7%. קצת יותר קלוריות – 76 קלוריות לכל 100 מיליליטר בירה. הרבה יותר טעם.
דולצ'ה דה עסל
הבירה הרביעית במשפחת הרצל, דולצ'ה דה עסל, היא בירה מסוג אייל המתהדרת בשמונה אחוזי אלכוהול. כדי להחליק אותה בגרון, נזקקו במבשלת הרצל לתוספת דבש דבורים מלבד לתת שעורה, כשות, שמרים ומים. התוספת העלתה את כמות הקלוריות ל-88 בכל 100 מיליליטר בירה. התוצאה באמת בירה טעימה שנלגמה בקלילות, במיוחד אחרי שישה וחצי קילומטר הליכה בפארק הירקון לפני השתייה.
מחשבות ועוד 