מאה סיפורים חדשים – סיפור 29 – הפרה והעגל

סופר על ידי הוד מעלתו

על ג'נטלמן שבילה לילה ראשון לנישואיו עם אשתו, ואחרי ניסיון אחד בלבד, אשתו  ילדה בן. על האופן שבו קיבל את הילד, ועל הנאום שנשא בפני חבריו כשהביאו לו יין חם כמנהג המקום.

לא עברו מאה שנים מאז רצה ג'נטלמן צעיר ממדינה זו לדעת ולחוות את ההנאות של נישואין, ואם לקצר, יום נישואיו המיוחל הגיע.

אחרי שבילו ונהנו כהרגלם, הובלה הכלה למיטה, ובעלה מיד אחריה. הוא נצמד אליה, וללא דיחוי החל במתקפה על מבצרה. עם לא מעט בעיות, הוא נכנס והצליח להשיג נקודת אחיזה, אבל רק אחרי ניסיונות אין ספור, הצליח להשלים את הכיבוש. כדי להגיע אל מרתפי הטירה, נאלץ להתאמץ כאילו לא נכבש המקום מעולם.

כשהפך לאדון המקום, חדל האדון מלתקוף. אבל זמן קצר לאחר מפגש בודד זה, העלמה ילדה תינוק חמוד.  עובדה שהדהימה את בעלה כל כך, שהוא לא ידע מה לעשות חוץ מלשתוק.

כפי שניתן לצפות, כשהילד נולד, לא הצליחה האישה הכואבת להתאפק מלצעוק בקול רם. אנשים רבים שמעו את הצעקה, והאמינו שהייתה זו "צעקת הבתולים".

כל הגברים שהיו בבית אשר בו התגורר החתן, באו ודפקו על דלת חדרו, והביאו יין חם מתובל, לחגוג את הצלחתו, כמנהג המקום. אבל למרות שדפקו בחוזקה, לא קיבלו כל תשובה. הכלה היולדת לא הייתה במצב של קבלת מבקרים והחתן היה באלם.

"מה העניין?" קראו אורחים. "למה אתה לא פותח את הדלת? אם לא תזדרז נמשיך עד שנשבור אותה. היין החם שהבאנו לך מתקרר" והם החלו לדפוק חזק עוד יותר.

אבל החתן לא הצליח להוציא מילה מפיו ואלו שחיכו בחוץ לא ידעו מה לחשוב, החתן לא היה ידוע כשתקן. לבסוף הוא קם, התעטף בחלוק שהיה לו, והכניס את חבריו, ששאלו אותו אם הרוויח את היין ואיך עבר עליו הזמן. אחד מהם פרס מפת שולחן, וסידר כיבוד, שהוכן מראש. שום דבר לא נחסך במקרים כאלה. כולם ישבו סביב לאכול, והחתן התיישב בכיסא בעל משענת גבוהה שהיה ממוקם ליד מיטתו, ונראה מאד טיפשי ועלוב כמו שאתם יכולים לדמיין. כל מה שניסו לדבר איתו, לא הוציא מילה מפיו, אלא ישב, דומם כפסל.

"מה העניין?" קרא אחד מחבריו. "אתה לא מתייחס לסעודה המעולה שהמארח שלנו סיפק. לא אמרת מילה אחת עדיין."

"הוא רק התחתן!" אמר אחר, "אין לו בדיחות מוכנות עדיין."

"בחיי!" אמר אחר, "נישואין זה דבר רב השפעה. הוא נשוי זמן קצר בלבד וכבר איבד את לשונו. אם הוא ימשיך בקצב הזה, בקרוב לא יישאר ממנו דבר."

אם לומר את האמת, הבחור שבעבר היה ידוע כבחור עליז, אוהב צחוק  ודברי ליצנות, היה עכשיו מדוכדך לחלוטין.

האדונים שתו לחיי הכלה והחתן, אבל לא זכו לתגובה ראויה מאף אחד מהם. הוא בפנים זועמות והיא רחוקה מלהיות רגועה.

"אני לא מנוסה בעניינים אלה," אמר אדון אחד, "אבל זה נראה שאנחנו נחגוג בעצמנו. מעולם לא ראיתי אדם עם פרצוף כה עגום, ושכל כך מהר התפכח על ידי אישה. אפשר לשמוע סיכה נופלת בחברתו. להתחתן! ההלצות כבר לא מצחיקות עכשיו!"

"אני שותה לחיי החתן," אמר אחר, אבל החתן לא שתה, אכל, צחק, או דיבר. עם זאת, אחרי כמה זמן שהוא ננזף והוקנט על ידי חבריו, כמו חזיר בר במפרץ, הוא השיב:

"רבותיי, הקשבתי  זמן רב לבדיחות שלכם. אני רוצה שתבינו שיש לי סיבה טובה לשתוק ולהרהר, ואני בטוח שאין אחד כאן, שלא היה עושה את אותו הדבר אם הייתה לו סיבה טובה כמו שיש לי. בשם שמים! גם אם הייתי עשיר כמו מלך צרפת, או הדוכס בורגונדי, או כל הנסיכים של העולם הנוצרי, לא אצליח לספק את מה שככל הנראה, יהיה עלי  לספק. נגעתי באשתי פעם אחת, והיא הביאה ילד! אם בכל פעם שאני אתחיל שוב היא תעשה את אותו הדבר, איך אוכל לפרנס את המשפחה שלי? "

"מה? ילד?" אמרו חבריו.

"כן, כן! באמת ילד! תראו כאן!" והוא פנה לכיוון המיטה, הרים את הבגדים והראה להם.

"שם!" אמר להם. "יש פרה ועגל!  לא רימיתי אתכם?"

חבריו נדהמו, די הסכימו עם התנהגות חברם, והלכו משם כל אחד לביתו. והחתן המסכן נטש את כלתו אחרי מפגשם הבודד, מחשש שמא תלד ילד נוסף לאחר כל מפגש איתו , ולא ידע מה יעלה בגורלו אם כך יקרה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מאה סיפורים חדשים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.