אליזבת לואיז ויג'י לה ברון

ציוץ בטוויטר על ידי מוזיאון המטרופוליטן. כך נודע לי בפעם הראשונה על האמנית הצרפתייה אליזבת לואיז ויג'י לה ברון (1755-1842). כשראיתי את הציורים שלה, שמחתי על הציוץ.

כשלמדה ויג'י לה ברון להיות ציירת, היא התאמנה אך ורק בציור דיוקנאות, מקצוע נשי כמו שצריך באותם הימים. כך הפכה להיות ציירת הדיוקנאות של החברה הצרפתית ובמשך יותר ממאה שנה התייחסו אליה בזלזול בשל כך.

בתחילה היה זה אביה החורג של ויג'י שלקח ממנה את רוב רווחיה. אז התחתנה עם גבר גנדרן אשר שוב ושוב הוציא את כספה על מחלצות עבור עצמו. אבל הוא הצליח גם לשווק את ויג'י כאמנית, וסידר לה עמלות גבוהות עבור עבודתה.

היו שאמרו ששכרה היה גבוה מדי, כי לא הייתה טובה מספיק. אחרים אמרו שעבודתה הייתה טובה מדי לאישה, וכנראה נעשתה על ידי גבר, אולי המאהב שלה.  הביקורת הקטלנית ביותר נכתבה על ידי סימון דה בובואר שכתבה עליה בזלזול "מעולם לא התעייפה מלשים יולדות מחייכות על הבדים שלה." רק שניים מתוך הדיוקנאות הקיימים של ויג'י לה ברון הם של עצמה עם בתה. אבל הם יפים מאד, לפחות לטעמי.

בגלל קשריה עם המלכה, מארי אנטואנט, נאלצה לברוח מצרפת. היא נסעה לאיטליה, שם בשנת 1790 התקבלה לאקדמיה לאמנות סן לוקה ברומא. עבדה כעצמאית בפירנצה, נאפולי, וינה, סנט פטרסבורג, וברלין לפני שחזרה לצרפת.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ככה סתם, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.