כשגיליתי בפעם הראשונה את בירת התמרים של מידן, היא ללא ספק הייתה ייחודית: כשרה לפסח, נוסף על היותה ללא גלוטן. זכרתי את הבירה וגבונד פייל אייל אותה טעמתי בעבר והחלטתי לבדוק בירות נוספות שהן ללא גלוטן.
הראשונה היא אייל חומוס של מבשלת מידן. מכילה מים, סוכר חום, סילאן תמרים, חומוס מולתת, כשות ושמרים. רק 35 קלוריות לכל 100 מיליליטר משקה. אמנם יש במשקה מרכיבים בסיסיים של בירה ואפילו 4.8% אלכוהול אבל בירה טעימה מחומוס, לא הצליחו לייצר. הטעם מעניין, חמצמץ במידה מסוימת אבל לא לטעמי.
הבירה השנייה היא דאורה דאם. מבשלה ספרדית מברצלונה. מבשלה ותיקה משנת 1876. מכילה מים, לתת שעורה, אורז וכשות. 50 קלוריות לכל 100 מיליליטר בירה. וטעם של לאגר. הם משתמשים בלתת שעורה אבל בתהליך הבישול שוברים את שרשרת הגלוטן והתוצאה בירה אמיתית, לנמנעים מגלוטן. לא מושלמת אבל בהחלט מספקת. הבירה כמובן אינה כשרה לפסח למי שרצה לשאול.
הבירה השלישית היא פילסנר בלגית בשם מונגוזו. (באתר האינטרנט של המבשלה כתוב ש"מונגוזו" זה "לחיים" בשפתם של אחד השבטים באפריקה). 5% אלכוהול. 53 קלוריות לכל 100 מיליליטר בירה. מכילה מים, לתת שעורה אורגנית, אורז אורגני, כשות אורגני ושמרים. מה שלא מצאתי זה הסבר איך הסירו את הגלוטן מהבירה. בכל מקרה, הבירה סבירה אבל לטעמי קצת מרירה מדי.
אם הייתי רגיש לגלוטן, הייתי שותה דאורה דאם. הדבר הכי קרוב לבירה, מחמשת הסוגים שטעמתי עד היום.
מחשבות ועוד 