מי שמטייל באזור מונמרט בפריז, עשוי להגיע אל כיכר מרסל אימה. על קיר בכיכר, נמצא פסל של איש המנסה לצאת מהקיר. האיש הוא דוּטייה, והוא אינו מצליח לצאת מהקיר בגלל כאב ראש ושתי גלולות שלקח בהיסח הדעת. את סיפורו של דוּטייה, שהלך דרך קירות, סיפר מרסל אֶימה בסיפור קצר משנת 1943.
במונמרט, בקומה השלישית של בית מספר 75ב', ברחוב דוֹרשָם, התגורר ג'נטלמן מעולה בשם דוּטייה, שהיה בעל יכולת מיוחדת של מעבר דרך קירות ללא כל בעיה. הוא לבש משקפי מצבט קשורים בשרשרת, על סנטרו זקן תיש שחור וקטן, ועבד כפקיד זוטר במשרד הרשומות. בחורף נסע באוטובוס לעבודה, ובמזג אוויר נאה עשה את המסע ברגל, בכובע המגבעת שלו.
דוּטייה בדיוק החל את שנתו הארבעים ושלוש כשגילה את כוחו. ערב אחד תפסה אותו הפסקת חשמל קצרה במסדרון דירת הרווקים הקטנה שלו. הוא גישש זמן מה בחושך, וכשהאורות חזרו, מצא את עצמו מחוץ לדירתו, בפרוזדור הקומה השלישית. מאחר שדלת הכניסה שלו הייתה נעולה מבפנים, המקרה גרם לו לחשוב על מה שקרה, ולמרות התנגדות השכל הישר, הוא החליט לחזור פנימה בדיוק כפי שיצא, לעבור דרך הקיר.
המיומנות המוזרה הזאת, שככל הנראה, לא שאף אליה, הטרידה אותו. ולכן, למחרת היום, הוא ניצל יום חופשה מהעבודה, כדי לבקר אצל רופא מקומי ולהסביר את המקרה שקרה. הרופא השתכנע עד מהרה שדוּטייה אומר את האמת, ולאחר בדיקה מלאה איתר את הגורם לבעיה בהתקשות המחיצה בבלוטת התריס. הוא רשם הימנעות ממאמץ יתר ופעמיים בשנה, גלולה אחת של אבקת פירט.
אחרי שנטל את הגלולה הראשונה, הניח דוּטייה את התרופה במגירה ושכח ממנה. אשר למאמץ היתר, כעובד ציבור, קצב עבודתו נשלט על ידי שיטות שלא אפשרו כל מאמץ עודף. גם הזמן הפנוי שלו, שנחלק בין קריאת עיתונים וטיפול באוסף הבולים שלו, לא חשף אותו לכל הוצאה מופרזת של אנרגיהֹ. כעבור שנה, אם כן, יכולתו ללכת דרך הקירות נותרה כשהייתה, אבל הוא מעולם לא השתמש בה. הוא גילה חוסר עניין בהרפתקאות ועמידות מלאה בפני פיתויים. אף פעם לא חשב על אפשרות להיכנס לביתו בכל דרך מלבד הדלת הקדמית, וגם אז רק אחרי שפתח את המנעול באמצעות מפתח. אולי היה מזדקן בנחת, מעולם לא מתפתה להעמיד את מתנתו במבחן, לולא אירוע יוצא דופן שגרם למהפך בחייו.
מחשבות ועוד 