לפעמים אני ממש מקשיב למילים של שיר מתנגן. זה קרה לי היום, דווקא בזמן הניקיונות של יום שישי. ברדיו התנגן שיר שקט. נשמע לי מוכר אבל לא יותר מזה. המגיש אמר שהוא חלק מ"בלדות רצח". לא בדיוק ידעתי על מה מדובר. אז הקשבתי. את השיר כתב ניק קייב והוא שר עם קיילי מינוא.
הם קראו לי ורד בר
אבל שמי היה אלייזה דיי
מדוע קראו לי בשם זה אינני יודעת
כי שמי הוא אלייזה דיי
מהיום הראשון שראיתי אותה ידעתי שהיא האחת
כשנעצה מבטים בעיני וחייכה
שפתייה בצבע הורדים
שצמחו במורד הנהר, אדומות ופראיות.
כשדפק על דלתי ונכנס אל החדר
רעידותיי נרגעות בחיבוקו הבוטח
הוא יהיה הגבר הראשון שלי, וביד זהירה
הוא מחה את הדמעות שזלגו במורד פני.
ביום השני קניתי לה פרח
היא הייתה יפה יותר מכל הנשים שראיתי
אמרתי, "את יודעת היכן צומחים ורדיי הבר,
כה מתוקות, אדומות וחופשיות?"
ביום השני הוא בא עם ורד אדום אחד
אמר: "התתני לי את אובדנך וצערך?"
הנהנתי בראשי כשאני נשכבת על המיטה
הוא אמר: "אם אראה לך את הורדים, התלכי אחרי?"
ביום השלישי הוא לקח אותי אל הנהר
הוא הראה לי את הורדים והתנשקנו
והדבר האחרון ששמעתי הייתה מילה לא ברורה
כשעמד מעלי מחייך ואבן בידו.
ביום האחרון לקחתיה אל המקום בו צומחים ורדיי הבר
היא שכבה על הגדה, הרוח חרישית כגנב
כשנישקתי אותה לשלום, אמרתי , "כל היופי חייב למות"
התכופפתי והנחתי את הורד בין שיניה.
הבסיס למסופר הוא אגדה אירית עתיקה. המאמינים מספרים כי ניתן לראות את רוחה של אלייזה מרחפת על גדות הנהר, במקום בו צומחים ורדי הבר. דם זורם מראשה ובידה ורד בר.
מחשבות ועוד 
מה ההסבר שלך למוטיב של האהבה ההורגת?
לא האהבה הרגה. לפחות לא במקרה של האגדה המדוברת. נשמע לי כמו רצון להנציח את יופייה הצעיר של אלייזה. השוואתה לוורד הבר שכמו כל פרח, הזמן גורם לו לנבול.
אז איך היא מתה?
והרצון לספר על אשה מתה זה להנציח את זכרה כיפה על אף שיופיה הגופני נהרס?
היא מתה כי אדם מטורף (ואין לי תאור טוב יותר לרוצח) רוצץ את ראשה באבן, כי החליט שיופי צריך למות. הרצון לספר יכול להיות מוסבר בצורך להזהיר צעירות מפני גברים מקסימים ומסוכנים.