מאה סיפורים חדשים – 40 – אשת הקצב שהייתה לרוח בארובה

זה קרה בעיר ליל. נזיר ומטיף מפורסם, ממסדר סנט דומיניק, המיר לנצרות, בכוח קדושתו והטפתו, את אשתו של הקצב. עד כדי כך הוקסמה האישה ממנו שאהבה אותו יותר מכל דבר בעולם ואושרה לא היה שלם כשלא היה לצידה.

אבל לבסוף, מאס בה הנזיר, והוא רצה שתפסיק לבקר אותו לעיתים קרובות כל כך, דבר שהכעיס אותה ביותר אך גם גרם לה לרצות אותו יותר.

הנזיר, ראה שכך הדבר, אסר עליה לבוא לחדרו והורה לפקיד שלו לא להכניסה, לא חשוב מה תאמר. הדבר גרם לה לכעוס ולרתוח עוד יותר ואין פלא בכך.

אם תשאלו אותי מדוע עשה זאת הנזיר, אשיב שאין זה בגלל אדיקות או רצון לחיות חיים צנועים אלא בגלל הכרות עם אישה אחרת, יפה יותר, צעירה יותר ועשירה, איתה היו קשריהם כאלו, שהיה לה מפתח לחדרו.

וכך היה שאשת הקצב לא באה עוד אל חדרו כפי שהייתה רגילה ואהבתו החדשה יכלה להנאתה ובביטחון מלא לבוא לקבל מחילה, ולשלם את המעשר שלה, כמו עובדת בבית הארחה.

ערב אחד, עמד להיערך משתה גדול בחדרו של הנזיר הבכיר, והמאהבת שלו הבטיחה שתגיע ותביא את חלקה ביין ובשר. כוון שאחים נוספים במנזר חשבו והתנהגו כמו הנזיר, הוא הזמין בחשאי, שניים או שלושה מהם לאירוע. אלוהים יודע שהשמחה הייתה רבה במשתה והרבה יין נלגם.

אתם חייבים לדעת שאשתו של הקצב, הכירה רבים ממשרתיהם של הנזירים. היא ראתה אותם עוברים ליד ביתה, חלקם מובילים יין, חלקם דברי מאפה, אחרים חמוצים. עוד ועוד  דברים נפלאים נוספים.

היא לא הצליחה להימנע מלשאול איזה משתה עומד להתקיים בביתם והתשובה הייתה כי כל הדברים הטובים מיועדים למשתה שעורך הנזיר שלה שמארח אנשים נכבדים לארוחה.

"ומי הם האנשים?" היא שאלה.

"תאמיני לי שאני לא יודע," אמר לה. "אני מביא את היין אל הדלת ומשם האדון לוקח אותו ממני. אני לא יודע מי נמצא שם."

"אני מבינה," היא אמרה, "שזה סוד. טוב, טוב! המשך לעשות את המוטל עליך."

קצת אחר כך עבר שם משרת נוסף, שגם אותו היא שאלה את אותן השאלות והוא ענה כפי שענה חברו אבל הוסיף:

"אני מאמין שיש שם גם נערה – אבל היא רוצה שנוכחותה לא תראה ולא תיוודע."

היא ניחשה מי הנערה, וכעסה מאד. היא אמרה לעצמה שתעקוב אחר האישה שגנבה ממנה את אהבתו של חברה ושללא ספק אם תפגוש אותה, תלמד אותה לקח ותשרוט את פניה.

היא החלה לממש את התוכנית שרקמה. כשהגיעה אל המקום, חיכתה ארוכות כדי לפגוש את האדם השנוא עליה בעולם. אבל לא הייתה לה סבלנות לחכות עד שיריבתה תצא מהחדר בו נערך המשתה ולכן החליטה לבסוף, להשתמש בסולם אותו השאיר גגן שעבד על הגג, כשהלך לאכול.

היא השעינה את הסולם על ארובת המטבח של הבית, בכוונה לגלוש במורד הארובה ולברך את החבורה שנאספה בפנים, כוון שידעה כי בשום דרך אחרת, לא תוכל להיכנס.

כשהסולם היה בדיוק במקום שרצתה אותו, היא עלתה עליו למרומי הארובה. היא קשרה סביב הארובה חבל, שהתמזל מזלה למצוא שם. כשהאמינה שהחבל קשור היטב, היא נכנסה אל הארובה והחלה לרדת. לרוע מזלה היא נתקעה שם בלי יכולת להמשיך לרדת. זאת תודות לחלקה האחורי שהיה גדול וכבד. היא גם לא יכלה לעלות חזרה למעלה כוון שהחבל שהשתמשה, השתחרר. מצבה היה קשה מנשוא, אלוהים יודע, והיא לא ידעה מה לומר או לעשות. היא חשבה שעדיף שתחכה לבואו של הגגן ותבקש את עזרתו כשיבוא לחפש את הסולם והחבל שלו. התקווה הזאת נלקחה ממנה כי הגגן לא חזר לעבוד עד הבוקר למחרת בגלל גשמים כבדים שירדו ומהם נרטבה על עצמותיה.

בשעה מאוחרת בערב, שמעה האישה המסכנה אנשים מדברים במטבח. היא החלה לצעוק והדהימה והפחידה את הנמצאים במטבח שלא הבינו מי צועק או מהיכן מגיעים הקולות. למרות תדהמתם, הם הקשיבו זמן מה ושמעו קולות צווחניים פעם מלפנים ופעם מאחור. הם האמינו שמדובר ברוח רפאים והלכו לספר על כך לאדונם. האדון שהיה במעונו, לא חש אמיץ מספיק לבוא לבדוק במה מדובר ודחה זאת לבוקר.

אפשר לנחש מה איך עברו השעות הארוכות על האישה המסכנה שנשארה כל הלילה בארובה. לרוע מזלה המשיך גשם זלעפות לרדת זמן רב.

למחרת הגיע הגגן לעבוד, מוקדם בבוקר, כדי לפצות על הזמן שאיבד בגלל הגשם. הוא הופתע לגלות את הסולם שלו במקום אחר מזה שבו השאיר אותו וגם את החבל שלו קשור לארובה. הוא לא ידע מי עשה זאת והחליט להחזיר לעצמו את החבל. הוא עלה בסולם אל הארובה, שחרר את החבל, הציץ אל תוך הארובה והופתע למצוא שם את אשת הקצב, שנראתה רטובה יותר מחתול שטבע.

"מה את עושה פה, אישה". שאל אותה. "את רוצה לשדוד את הנזירים המסכנים שגרים כאן?"

"בכלל לא, ידידי." היא השיבה, " נשבעת לך שלא. אני מתחננת שתעזור לי לצאת מכאן, ואני אתן לך כל מה שתבקש."

"לא אעשה שום דבר כזה," הוא אמר, "אם לא אדע מי את  ומהיכן הגעת."

"אספר לך אם אתה רוצה," היא אמרה, "אבל אני מבקשת שלא תספר לאף אחד."

היא ספרה לו על הרומן שלה עם הנזיר ומדוע הגיעה לשם. הגגן ריחם עליה ולא בלי מאמץ ותוך שימוש בחבל שלו, משך אותה החוצה והוריד אותה לקרקע. היא הבטיחה שאם ישמור על לשונו נצורה, תדאג לאספקת בשר, לו ולמשפחתו לשנה שלמה, והיא אכן עמדה בהבטחתה. הגגן שמר על הסוד כה טוב שבמהרה נודע הסיפור לכולם.