אליהו עמיקם (קשאק) (16 באוגוסט 1915 – 8 באוגוסט 1995) היה עיתונאי ומתרגם ישראלי, ממייסדי עיתון "מברק" ומכותביו הקבועים של ידיעות אחרונות, חבר האצ"ל והלח"י. עד כאן מ"ויקיפדיה". למה אני כותב על אליהו עמיקם, שעד אתמול לא ידעתי עליו דבר? ובכן, מעשה שהיה, כך היה.
לפני מספר ימים קבלתי בדוא"ל פרסום מהעיתון "TimeOut" על פינות חמד בתל אביב. אחת מהן היתה המושבה האמריקאית בתל אביב. מקום שלא ידעתי שקיים.
ואז הוזמנתי לפגישה עסקית בשדרות ירושלים ביפו וגיליתי שרחוב אליהו עמיקם קרוב מאד למקום. בסיום הפגישה הלכתי את הרחוב. משדרות ירושלים לרחוב נחמה ובסוף הרחוב עולים במדרגות. עד כאן לא מבטיח בכלל. רק במעלה המדרגות נגלתה בפני פינת החמד.
זהו קצהו של רחוב אליהו עמיקם. פרוייקט שנקרא The Village או אמריקן וילאג' שהוקם בשנת 2013.
אחרי כמה דקות של שיטוט מהנה, המשכתי אל רחוב בר הופמן הסמוך, אל בית ידידות מיין והכנסיה הצמודה אליו.
שלט על בית העץ, בית הידידות מיין, מספר את סיפור האזור והשם "המושבה האמריקאית".
בשנת 1866 הוקמה במקום מושבה אמריקאית. המקום משך גם משפחות טמפלריות שבנו במקום את ביתם. במלחמת העולם השנייה שלטו הבריטים במושבה ולאחר הקמת המדינה הפך המקום כמקום דיור לעולים עד 1970 שאז ננטש. לבית העץ (בית מיין) הוצא בשנת 2001 צו הריסה אבל בזכות שני אנשים הבית נרכש, שופץ למקום היפה שהוא היום ונפתח לקהל בשנת 2005.
הכנסיה הצמודה היא כנסיית עמנואל. כשעברתי בדרך לאוטובוס ראיתי שלט המזמין לבקר בה. נכנסתי לבקר.
גבר חביב קיבל את פני בכניסה ולאחר "ברוך הבא" שאמר ו"ברוך הנמצא" שהשבתי, הזמין אותי להכנס וגם סיפר לי את סיפורה של הכנסיה.
הכנסיה הוקמה בשנת 1904 בברכתו של הקיסר על ידי קבוצת טמפלרים. המקום שננטש במלחמת העולם השניה, שוקם על ידי נוצרים נורבגים ופינים שמממנים אותו גם היום.
הויטרז'ים מתארים את סיפורי יונה הנביא בצד אחד וסיפורי שמעון כייפא הוא פיטר או פטרוס, השליח הראשון של ישו בצד שני. שניהם פעלו על פי המסופר באיזור יפו.
מחשבות ועוד 