הציור הזה של צארלס וויליאם מיטשל משנת 1885 ללא ספק מושך תשומת לב. הוא משך גם את תשומת ליבי כשראיתי אותו באינסטגרם. כפי שגיליתי, הוא ממש לא פשוט כפי שהוא נראה. האישה הערומה עם השיער הארוך, מצוירת זמן קצר לפני מותה האלים בידי המון מוסת, יש האומרים המון משוחד.
אבל אני מקדים את המאוחר.
היפטיה הייתה אישה מוכשרת מאד שחיה בתקופה לא קלה לנשים, המאה הרביעית לספירה. פילוסופית, ומתמטיקאית שלימדה בבית הספר באלכסנדריה שבמצרים, אז חלק מהאימפריה הרומית המזרחית. למרות שהייתה פגאנית, זכתה להערכה רבה גם מנוצרים מתונים שהעריכו את דעותיה וידיעותיה.
אבל במצרים של אותה תקופה, כמו במקומות אחרים באימפריה הרומית, (כמו גם במאות השנים מאוחר יותר), התקיים סכסוך די עקבי בין נציגי הקיסר באלכסנדריה לבין הבישוף של אלכסנדריה, נציג האפיפיור. סכסוך על דת ועל שליטה. היפטיה נקלעה לסכסוך כיועצת של נציג הקיסר.
באחד מימי חודש מרץ של שנת 415, המון נוצרי בהנהגת לקטור בשם פיטר, פשט על הכרכרה של היפטיה כשהייתה בדרכה לביתה. הם גררו אותה למקדש פגאני לשעבר שהוסב לכנסיה נוצרית. שם, הפשיטו אותה ורצחו אותה. את הרגע שלפני מותה, בחר צארלס וויליאם מיטשל להנציח.
סיפורה של היפטיה בגרסאות שונות פורסם במהלך השנים בספרים, מאמרים והרצאות. הרצאה מעניינת מצאתי בקולג' גרשם.
מחשבות ועוד 