שמי חנניה, אבן-חן חנניה. דור שני בארץ ותושב כפר-סבא מבחירה חופשית.
לכתוב בלוג יכול להיות כמו לדבר אל הקיר – כשאף אחד לא קורא או מתעניין במה שאתה כותב. אני מקווה שמישהו יסתכל על הקיר שלי ויתעניין. יופיעו פה דברים שמעניינים אותי, ספרים שאני קורא ומצאו חן בעיני, מחשבות שעברו במוחי, מעשים או מחדלים שהרגיזו אותי ועוד.
אם אתם מזדהים או אם אתם מתרגזים, אל תהססו – השאירו תגובה.
מחשבות ועוד 
..ץהי חנניה,
לי קוראים מוטי יחזקאלי (בן 48) והגעתי לבלוג הזה במהלך חיפוש אחרי ספר שמאוד אהבתי אבל לא זכרתי את שם הספר או שם המחבר, רק את העלילה.
בעזרתו האדיבה של גוגל, ובעזרת הבלוג שלך הצלחתי סוף סוף לאתר את הספר: אחרון לוחמי השבט \ לואיס ל'אמור.
המשכתי לדפדף בבלוג שלך וגיליתי שיש לנו טעם מאוד דומה בספרות (קן פולט, אליסטר מקלין ועוד).
בקיצור, סתם רציתי לומר לך תודה. מציאת הספר הזה תיסכלה אותי לפחות מ-10 שנים.
שמחתי לעזור.
חנניה שלום,
תודה שהצפת אצלי מחדש את הגעגועים לשנים ההן.
אני זוכר את עצמי חולף בדרך למסיבת שישי בבית הנוער ברעננה שם היו מניחים את תקליטוני הסינגל על פטפון נייד שמישהו הביא מהבית.את כשהשנים חולפות זכור לי ששמעתי דווקא בדרך הביתה מהרמקולים באולם ההסתדרות.שם נערכה מסיבה לגדולים…הם ללא ספק הבינו כבר את משמעות השיר ובעיקר את משמעות השנים שחולפות לבלי שוב…
תודה איל.
אני שמח שיש עוד שזוכרים את השירים היפים של פעם. אנחנו מתמעטים עם השנים.
אני אוהב את האתר שלך. תודה.
חנניה יקירי אישית מאוד נהנה מהאתר שלך כל יום אני קורא את אחד הסיפורים ובעיקר אני נהנה לקרוא כבר מספר פעמים את החוף הדרומי שמאוד התחברתי אליו בעבר קראתי שני סיפורים שמאוד אהבתי ורודה לך אם תצליח להעלות לאתר,האחד מספר על אישה שהלכה עם הבוס שלה לבית אחותה המנוחה ושם ראתה בארון בגדים חדשים עם לוחות שאותם אומר הגיס קנתה בעת נסיעתם לחו"ל ושמרה אותם לימים מיוחדים ואז האחות מחליטה שכל יום הוא יום מיוחד. והסיפור השני על דו"ח שרשם לו שכנו השוטר בעט שעצר אותו איך יתכן הרי הם מיוודדים ומתפללים יחד באותו בית כנסת לא עקלקל את הסוף, אודה לך אם תצליח להעלות לאתר את שני סיפורים הללו הרבה תודה וברכה.
תודה איקו על תגובתך. אמנם לקח זמן אבל חצי מבקשתך התבצעה. סיפור לחיים מאת אן וולס