בירות: הובגובלין גולד ורובי ממבשלת וויצ'ווד

שתי הבירות החדשות של מבשלת וויצ'ווד ( Wychwood Brewery) ששתיתי, לא מיועדות לשוק העולמי לפי אתר המבשלה, אבל מצאו את דרכן אל מדפי השופרסל ואל המקרר שלי.

שתי הבירות, מסוג אייל אנגלי, טעימות ונעימות לשתיה כמו בירות קודמות שטעמתי מאותה מבשלה.

הובגובלין גולד מכילה 4.5% אלכוהול ויש בה 41 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה. הרכיבים: מים, לתת שעורה, לתת חיטה, כשות ושמרים. הבירה כבר יובאה לישראל בעבר בשם דומה, גולד הובגובלין עם תוית קצת שונה.

הובגובלין רובי מכילה 5.2% אלכוהול ויש בה 42 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה. הרכיבים: מים, לתת שעורה, כשות ושמרים.

אם הרכיבים כל כך דומים, מדוע צבען של הבירות כל כך שונה? ובכלל, הרכיבים של רוב הבירות הן די זהים ובכל זאת יש בירות בהירות מאד ויש כהות עד שחורות.

הסוד הוא בדרך כלל בתהליך העיבוד של השעורה או החיטה. התעמקתי קצת ברכיב הבסיסי הזה של הבירות. לבישול בירות מסוג אייל בהיר או זהוב משתמשים בדרך כלל בסוג אחד של לתת שעורה (או חיטה או שתיהן) שעבר תהליך ייבוש בטמפרטורה של 95 עד 105 מעלות צלזיוס. הנבט המיובש בהיר ושומר על כל האנזימים המקוריים. זהו הסוג הנפוץ ביותר בשימוש כסוג יחיד או כבסיס לסוגים נוספים.

להשגת צבע כהה יותר, הנבט עובר תהליך ייבוש בטמפרטורה של 150-160 מעלות צלזיוס שמלבד הצבע גם מפתח ניחוחות מיוחדים כמו קקאו ושוקולד בלתת מסוג שוקולד או טמפרטורה גבוהה יותר בתנורי תוף מסתובבים לייצור לתת קריסטלי שלו ניחוח קרמל. בהובגובלין רובי משתמשים בכל שלושת הסוגים האלו לקבלת הצבע הכהה.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , | כתיבת תגובה

סיפור לחיים מאת אן וולס

את הנושא של הסיפור הבא הזכיר איקו שמואל, בתגובה שכתב לי, לפני כשנה וחצי. נתקלתי בו שוב השבוע והחלטתי לחפש את הסיפור כפי שביקש. מצאתי כמה אזכורים אבל את הקרוב ביותר מצאתי באתר סיפורים קצרים שפרסם סיפור קצר של אן וולס מהעיתון לוס אנגלס טיימס.

גיסי פתח את המגירה התחתונה של ארונית הבגדים והרים חבילה עטופה בניר עדין. "זו," הוא אמר, "זו לא סתם תחתונית. זו הלבשה תחתונה איכותית." הוא השליך את ניר העטיפה והגיש לי את התחתונית. היא הייתה מעולה, משי, בעבודת יד ועם רשת של תחרה. תג המחיר האסטרונומי עדיין היה מחובר. "ג'אן קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו יורק, לפחות לפני 8 או 9 שנים. היא מעולם לא לבשה את זה. היא שמרה את זה לאירוע מיוחד. טוב, אני מניח שזה האירוע." הוא לקח ממני את התחתונית והניח אותה על המיטה עם הבגדים האחרים שלקחנו לבית הלוויות. ידיו התעכבו לרגע על החומר הרך, ואז טרק את המגירה ופנה אלי. "לעולם אל תשמרי דבר לאירוע מיוחד. כל יום שאת חיה הוא אירוע מיוחד."

נזכרתי במילים האלה במהלך ההלוויה ובימים שלאחר מכן כשעזרתי לו ולאחייניתי לטפל בכל המטלות העצובות שאחרי מוות בלתי צפוי. חשבתי עליהם במטוס בחזרה לקליפורניה מהעיירה המרכז-מערבית בה מתגוררת משפחת אחותי. חשבתי על כל הדברים שהיא לא ראתה ולא שמעה ולא עשתה. חשבתי על הדברים שהיא עשתה בלי להבין שהם מיוחדים. אני עדיין חושבת על דבריו והם שינו את חיי. אני קוראת יותר ומנקה פחות. אני יושבת על המרפסת ומתפעלת מהנוף בלי להתעסק עם העשבים בגינה. אני מבלה יותר זמן עם המשפחה והחברים ופחות זמן בישיבות וועדה. במידת האפשר, החיים צריכים להיות חוויה מענגת, ולא סבל. אני מנסה לזהות את הרגעים האלה עכשיו ולהוקיר אותם.

אני לא שומרת כלום. אני משתמשת בכלי החרסינה והקריסטל בכל אירוע מיוחד כמו ירידה של קילוגרם במשקל, פתיחת סתימה בכיור או פריחת הקמליה הראשונה.

אני לובשת את הבלייזר הטוב שלי לשוק אם מתחשק לי. התיאוריה שלי היא שאם אני נראית מצליחה, אוכל לשלם 28.49 דולר עבור שקית קטנה של מצרכים בלי להתכווץ. אני לא שומרת את הבושם הטוב שלי למסיבות מיוחדות. למוכרים בחנויות לחומרי בניין ולפקידים בבנקים יש אף שמתפקד היטב כמו שיש לחברים שלי.

"יום אחד" ו"באחד הימים" מאבדים את אחיזתם במילון שלי. אם זה ראוי לראות או לשמוע, אני רוצה לראות ולשמוע עכשיו. אני לא בטוחה מה הייתה אחותי עושה אם הייתה יודעת שלא תהייה פה ביום המחרת שכולנו מקבלים כמובן מאליו. אני חושבת שהייתה מתקשרת לבני המשפחה ומספר חברים קרובים. היא אולי הייתה מתקשרת למעט חברים מהעבר כדי להתנצל ולתקן יחסים שנפגעו עקב מריבות. אני רוצה לחשוב שהייתה יוצאת למסעדה סינית, האוכל שהעדיפה. כנראה שלא אדע.

אלו הדברים הקטנים שלא נעשו, שהיה מרגיז אותי אם היה מתברר לי שזמני מוגבל. כועסת כי דחיתי פגישות עם חברים ל"אחד הימים". כועסת שלא כתבתי מכתבים מסוימים שהתכוונתי לכתוב. כועסת ומצטערת שלא אמרתי לבעלי ולביתי כמה באמת אני אוהבת אותם. אני משתדלת מאוד לא לדחות, להתאפק או לשמור דבר שיוסיף צחוק והנאה לחיינו.

בכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני אומרת לעצמי שזה מיוחד. כל יום, כל דקה, כל נשימה…היא מתנה.

אן וולס (לוס אנגלס טיימס)

פורסם בקטגוריה ככה סתם | עם התגים | כתיבת תגובה

שלוש בדיחות ישנות

שלוש בדיחות שהתפרסמו בארץ ישראל, בעתון הגלגל, בשנת 1944.

יהודי קנה עז.
שאלו אותו: "לשם מה אתה צריך עז?"
ענה היהודי: "אשתי חולה, והרופא ציווה שתשתה חלב עז."
אמרו לו: "ודיר יש לכם?"
"לא" ענה היהודי, "אין לנו דיר, העז תגור איתנו בבית."
אמרו לו: "והסירחון?"
"מה לעשות?" ענה היהודי, "העז תצטרך להתרגל."

זקן אחד עמד לשאת נערה צעירה.
הגיעה שעת החופה והכלה איננה.
שאל הזקן: "איפה הכלה?"
אמרו לו: "היא יושבת בחדר ובוכה."
שאל: "על מה היא בוכה?"
אמרו לו: "היא בוכה שהיא מתחתנת עם זקן."
אמר החתן: "לכו תגידו לטפשה, שבזמן שהיא בוכה אני מזדקן עוד יותר."

כשהגיע כלב לץ לגיל מופלג הפסיק להופיע בבית הכנסת.
אמרו לו חבריו: "דווקא כעת אתה מתרחק מבית הכנסת?"
"כן," אמר כלב, "זקן אסור לו להשמיע קול, כדי שלא ישמעו למעלה וישאלו: מה ! הזקן הזה עוד שם?…"

פורסם בקטגוריה ככה סתם | עם התגים , | כתיבת תגובה

האיש מברלין – לוק מקקלין

גרגורי סבסטיאן רינהרט, היה מפקח מצטיין בתחנת אלכסנדרפלאץ בברלין כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה. הוא היה גם חיל מצטיין. השתתף במלחמת העולם הראשונה וזכה בצלב הברזל בחזית המערבית ועוד פעמיים בצלב הברזל באותו יום בשנת 1918 בקרב באמיאן. עם עליית הנאצים ועקב סרובו להצטרף לגסטפו, ומותה של אשתו, התדרדר בתפקידיו במשטרה עד שעזב וחזר לצבא.

הוא אהב את ארצו אבל שנא את מה שהפכה להיות. הוא מצא חברות אמיצה בצבא אבל לא סבל את המדים שאותם לבש. המשבר נגרם באחד הימים באוקטובר 1941, בעיירה קרגוייבץ שבסרביה. שם צפה במאות נערים צעירים, תלמידי בית ספר עם מוריהם, מובלים אל השדות מחוץ לעיירה ונרצחים ביריות. פעולת תגמול של הצבא הגרמני על פגיעה בחיילים גרמנים על ידי פרטיזנים.

עכשיו הוא מוצב בסרייבו, קפטן במודיעין הצבאי. ברקע מתנהל מבצע שוורץ, מבצע של הצבא הגרמני, בשיתוף האיטלקים והקרואטים לחיסולם של הפרטיזנים. על ריינהרט הוטל לחקור את נסיבות רציחתם של קצין אחר ביחידה ועיתונאית שעבדה בשירות התעמולה הגרמני.

הצבא הגרמני, האוסטשה הקרואטי, המשטרה הצבאית, שירות השטח החשאי של הצבא הגרמני, שרות הביטחון של SS והמפלגה הנאצית, כולם מעורבים ברמה כזאת או אחרת אבל גם ההתנגדות, אותם גרמנים שמתנגדים לנאצים באופן מעשי.

ספר מעניין ומותח גם בזכות העלילה וגם בזכות הרקע ההסטורי שלא היה ידוע לי על מה שהתרחש ביוגוסלביה של מלחמת העולם השנייה.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

מאה סיפורים חדשים – 46 – כיצד שילמה הנזירה עבור האגסים

אין זה דבר יוצא דופן שנזירים ירדפו אחרי נזירות. כך קרה פעם שנזיר יעקוביני חשקן, ביקר פעמים רבות במנזר בממלכה זו, עד שנודעה כוונתו – שהייתה ל"אהוב" את אחת הנזירות במקום.

אלוהים יודע כמה השקיע והתאמץ הנזיר לראות את זו שאהב יותר מכל אחרת בעולם. הוא המשיך לבקר במנזר לעתים קרובות כל כך, עד שהאב המנזר ורבות מהנזירות הבחינו במצב העניינים והיו מאד לא מרוצים. אף על פי כן, כדי להימנע משערוריות, הם לא אמרו אף מילה לנזיר, אלא נזפו בנזירה, שהמציאה תירוצים רבים, אך אב המנזר, שהיה חד הבחנה, ידע על פי תשובותיה ותירוציה שהיא אשמה.

לכן, בגלל הנזירה האחת, שלל אב המנזר את חירותם של כולם, וגרם לסגירת דלתות המנזר, כך שהיעקוביני המסכן בשום פנים ואופן לא הצליח להגיע אל פילגשו. מצב שמאוד הטריד אותו, וגם אותה. לא צריך לומר, ואתם יכולים לנחש שהם תכננו יומם ולילה באיזו דרך הם יכולים להיפגש, אך לא הצליחו לחשוב על שום תכנית, כה קפדנית הייתה ההשגחה של אב המנזר עליהם.

יום אחד, התחתנה אחת מאחייניותיו של אב המנזר. סעודה גדולה נערכה במנזר. מכל הסביבה נאספו אנשים רבים, ואב המנזר היה עסוק מאוד בקבלת האנשים הנכבדים שבאו לעשות כבוד לאחייניתו.

היעקוביני הנכבד חשב שהוא עשוי לזכות בהצצה במאהבת שלו, ואולי יהיה בר מזל מספיק כדי למצוא הזדמנות לפגוש אותה. הוא בא אפוא ומצא את מבוקשו, כי בגלל ריבוי האורחים, אב המנזר לא הצליח להשגיח על הנזירה. הייתה ליעקוביני הזדמנות לספר למאהבתו כמה הוא עצוב ומצטער על הזמן הרב שעבר, והיא, שאהבה אותו מאוד, הקשיבה לו בהנאה, ושמעה אותו בשמחה. בין שאר דבריו, אמר:

"אבוי! יקירתי, את יודעת שזמן רב עבר מאז שקיימנו שיחות שקטות כמו שאנחנו אוהבים. לכן אני מבקש ממך, אם זה אפשרי, בעוד שכולם עוסקים בדברים אחרים מאשר לצפות בנו, תגידי לי היכן נוכל לדבר בפרטיות?"

"שיעזור לי אלוהים, ידידי", היא ענתה, "אני רוצה זאת לא פחות ממך. אבל אני לא מכירה שום מקום שנוכל לעשות זאת, יש כל כך הרבה אנשים בבית, וכל כך הרבה זרים שהגיעו לחתונה הזאת שאני לא יכולה להיכנס לחדר שלי. אבל אני אגיד לך מה אתה יכול לעשות. אתה יודע את הדרך לגן הגדול, נכון?"

"בשם סנט ג'ון! כן, ”הוא אמר.

"בפינת הגן", אמרה, "יש חלקה נחמדה מוקפת בגדרות גבוהות ועבות, ובאמצע עץ אגס גדול, שהופך את המקום לקריר ומוצל. לך לשם וחכה לי, וברגע שאוכל לברוח, אני אמהר אליך.

היעקובין הודה לה מאוד והלך ישר לשם. אבל אתם חייבים לדעת שהיה בחור צעיר שהגיע לחגיגה, שעמד לא רחוק מהאוהבים האלה ושמע את שיחתם. כוון שהכיר את החלקה, הוא החליט ללכת ולהתחבא שם, ולראות את מעשה האהבה שלהם.

הוא חמק מההמון, וככל שרגליו יכלו לשאת אותו, רץ לחלקה והגיע לשם לפני היעקובין. כשהגיע לעץ האגס הגדול, טיפס עליו. כוון שהיה העץ בעל ענפים גדולים, וכוסה בעלים ובאגסים, – הסתיר הצעיר את עצמו כל כך טוב שלא ניתן היה לראותו בקלות.

הוא רק הספיק להסתיר עצמו, ומהרחוב הגיע היעקובין, מביט לאחור כדי לראות אם פילגשו הולכת אחריו. אלוהים יודע שהיעקובין שמח כל כך למצוא את עצמו בנקודה היפה ההיא, שאף פעם לא הרים את עיניו למרומי עץ האגס. הוא אף פעם לא חשד שיש שם מישהו, אלא השאיר את עיניו מופנות אל הדרך ממנה הגיע.

הוא הסתכל עד שראה את פילגשו נחפזת להגיע ובמהרה הייתה איתו, והם שמחו מאוד, והיעקובין הטוב הסיר את גלימתו וחיבק בחוזקה ונישק את הנזירה.

הם רצו לעשות את הדבר שבשבילו באו למקום, והכינו את עצמם בהתאם, ותוך כדי ההכנות אמרה הנזירה:

"דע לך, האח אוברי, הייתי רוצה שתדע שאתה עומד ליהנות מאחת הנזירות היפות בכנסייה. אתה יכול לשפוט בעצמך. תראה איזה שדיים, איזה בטן! איזה ירכיים! וכל השאר.”

"אני נשבע לך, האחות ג'האן, יקירתי," אמר האח אוברי, "את יכולה גם לומר שיש לך כמאהב את אחד הנזירים הנאים ביותר במסדר שלנו, וגם מצויד היטב כמו כל אדם בממלכה זו," ועם מילים אלה, נטל בידו את הנשק בו עמד להילחם, הניף אותו לנגד עיניה של גבירתו, וקרא, "מה את אומרת? מה את חושבת על זה? האם זה לא נאה? האם זה לא ראוי לבחורה יפה?"

"בוודאי שכן," אמרה.

"ויהיה לך אותו."

"ולכם יהיו," אמר מי שהיה למעלה על עץ האגס, "כל האגסים הטובים ביותר על העץ." ובעודו מדבר טלטל את הענפים בשתי ידיו, והאגסים נפלו עליהם ועל האדמה. האח אוברי כל כך נבהל, עד שלא עצר אפילו להרים את חלוקו, אלא ברח הכי מהר שיכול היה ולא הרגיש בטוח עד שהיה רחוק מהמקום.

הנזירה הייתה מפוחדת באותה מידה, או אפילו יותר, אך לפני שהספיקה לצאת לדרך, גלש הבחור הצעיר מהעץ, לקחה אותה ביד, מנע את עזיבתה ואמר לה: "יקירתי, אסור לך להיעלם כך. תחילה עליך לשלם למוריד הפירות."

היא ראתה שסירוב ייראה בלתי סביר, והסכימה לתת לצעיר להשלים את העבודה שלא השלים האח אוברי.

פורסם בקטגוריה מאה סיפורים חדשים | עם התגים | כתיבת תגובה

שמש חלופית

באחד הבקרים האחרונים, צעדתי ברחוב יגאל אלון בתל אביב, מצפון לדרום.

בעודי מרוכז בהליכה, שמתי לב לצל שלי, הולך לפני, ושמאלה. אז שמתי לב שגם צילם של עמודי התנועה והרמזורים פונה שמאלה, לכוון מזרח – לכוון השמש!!

היה לי מספיק ברור שהשמש לא החליפה צדדים, ראיתי אותה מדי פעם, עדיין במזרח. אבל משהו גרם לצילם של דברים לפנות לכוון הפוך.

צילם של דברים פונה לכיוון השמש

הייתי צריך קצת לחפש אבל די מהר מצאתי את "השמש החלופית" משתקפת בקירות הזכוכית של מגדל גדול מימין. ההשתקפות הייתה מספיק חזקה ליצור צל במקומות בהם לא היו קרני שמש ישירות.

שמש חלופית במערב
פורסם בקטגוריה אישי, מיחוץ לבית | כתיבת תגובה

היום היה: קפטן אלפרד דרייפוס מורשע בבגידה

סדרה של שערוריות התרחשו בשנת 1894 ברפובליקה החדשה בצרפת: חתנו של הנשיא נתפס מוכר מדליות של כבוד לכל מי שרצה. גנרל רפורמיסט ז'ורז' ארנסט בולאנגר גורש מהצבא. והייתה פרשת דרייפוס: חייל יהודי אפור בצבא הצרפתי מצא את עצמו במפתיע מואשם בבגידה.

ביום זה, 22 בדצמבר, בשנת 1894, במשפט צבאי חשאי – בו סירבו לאפשר לנאשם לבחון את הראיות נגדו – הורשע קפטן אלפרד דרייפוס בבגידה, נשללה ממנו דרגתו והוא נידון למאסר עולם.

ההיבט המטריד ביותר בפרשה היה השימוש ברקע היהודי של דרייפוס ודיכוי הראיות הגוברות לזיכויו. האנטישמיות בצרפת מילאה תפקיד בפרשה: לאחר הרשעתו התמקדו מגוון פרסומים ביהדותו. רק מכתבו של הסופר הנודע אמיל זולה, "J'accuse!" שפורסם בעיתון צרפתי, סייע לחשוף את הכיסוי – וזולה עצמו נאלץ לברוח לאנגליה כתוצאה מהפרסום.

פורסם בקטגוריה היום היה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מאה סיפורים חדשים – סיפור 45 – הסקוטי שהפך לכובסת

מאת מונסיגנור דה לה רוש.

סיפור על סקוטי צעיר שהתחפש לאישה במשך ארבע עשרה שנים, ובדרך זו שכב עם ילדות רבות ונשים נשואות, אך נענש בסופו של דבר, כפי שתשמעו.

אף אחד מהסיפורים הקודמים לא סיפר על אירועים שהתרחשו באיטליה, אלא רק על אלה שהתרחשו בצרפת, גרמניה, אנגליה, פלנדריה וברבנט, – לכן אתייחס, כמשהו חדש, לאירוע שקרה בעבר ברומא, ומעשה שהיה, כך היה.

ברומא חי סקוטי בן 22 לערך, אשר במשך ארבע עשרה שנים התחפש לאישה וכל אותן שנים לא נודע בפומבי שהוא גבר. הוא כינה את עצמו "מרגרט", ובודדים היו הבתים ברומא, שם לא היה מוכר. במיוחד התקבל בברכה על ידי נשים. נשים מכל המעמדות. נשים ממתינות, נשים ממעמד נמוך, וגם רבות מהגברות הנכבדות ביותר ברומא.

סקוטי מכובד זה עסק בכביסה. הוא למד להלבין סדינים, וכינה את עצמו הכובסת. במסווה זה פקד, כאמור, את כל הבתים הטובים ביותר ברומא, שכן לא הייתה אישה שיכולה להלבין סדינים כמוהו.

אבל אתה חייב לדעת שהוא עשה הרבה יותר מכביסה. כשמצא את עצמו עם איזו ילדה יפה הוא הראה לה שהוא גבר. לעיתים קרובות, על מנת להכין את הסבון, הוא התארח לילה אחד או שניים בבתים האמורים, והם אפשרו לו לישון אצל המשרתת, או לפעמים עם הבת. לעתים קרובות מאוד, אם הבעל לא היה נוכח, הגברת ארחה אותו במיטתה. אלוהים יודע שהסקוטי הנ"ל חי חיים טובים ובזכות האופן שבו הוא הפעיל את גופו, הוא היה מבורך בכל מקום, ומשרתות רבות היו נלחמות מי תקבל אותו כשותף למיטה.

אזרחי רומא שמעו על "מרגרט" כל כך הרבה שבחים מנשותיהם, שהם קיבלו אותו ברצון לבתיהם, ואם הם יצאו לחו"ל, שמחו שיש להם את "מרגרט" לשמור על הבית יחד עם נשותיהם, ויותר מכך, שהיא ישנה איתן. כל כך טובה וכנה הייתה הדעה עליה, כפי שכבר נאמר.

במשך ארבע עשרה שנים המשיכה "מרגרט" בדרך חיים זו, אך לבסוף יצאה האמת לאור. ילדה צעירה, סיפרה לאביה שהיא שכבה עם "מרגרט" והותקפה על ידה, וכי למעשה היא גבר. האב הודיע ​​לקציני המשפט, ונמצא שיש ל"מרגרט" את כל האברים והמכשירים שגברים נושאים, ולמעשה, זה גבר ולא אישה.

אז הוחלט להכניס את הסקוטי לעגלה ולהוביל אותו דרך כל העיר רומא, ובכל פינת רחוב יחשפו איברי המין שלו.

כך נעשה, ואלוהים יודע כמה "מרגרט" המסכנה הייתה מבוישת ומוטרדת. אבל אתה חייב לדעת שכשהעגלה נעצרה בפינה מסוימת וכל אבריה של "מרגרט" הוצגו, אמר אחד מתושבי העיר בקול:

“תסתכלו על הנבלה הזאת! הוא ישן יותר מעשרים לילות עם אשתי! "

רבים אחרים אמרו אותו דבר. רבים שלא אמרו זאת, ידעו זאת היטב, אך, למען כבודם, נצרו את לשונם. כך, באופן ששמעתם, נענש הסקוטי המסכן על כך שהתחזה לאישה, ולאחר מכן גורש מרומא. עונש שגרם צער לנשים רבות, כי מעולם לא הייתה כובסת טובה כל כך, והן הצטערו מאוד שאיבדו אותה.

פורסם בקטגוריה מאה סיפורים חדשים | עם התגים | כתיבת תגובה

בירות: מבשלת הבירה Steam Brew

על המבשלה

בעולם הפוסט-אפוקליפטי שנקרע על ידי עריצות וברבריות, שישה גיבורים אמיצים נלחמים נגד האיסור המוטל עליהם. עמוק בתוך הקטקומבות הם בנו מבשלות בירה קטנות משלהם במיומנות יוצאת דופן, אהבה לפרטים וכושר המצאה, שנבעו מרצונם הבלתי נלאה לשרוד. מוסתרים היטב מעיניים מתבוננות, הם מתעסקים ללא לאות ביצירת הבירות המצוינות שלהם.

עבור "ששת האמיצים" (כפי שהם נקראים על ידי אוהדים), מבשלת הבירה היא יותר מסתם מפעל. זה להרגיש חיים. מגע של חופש. קרן האור היחידה שיש להם עדיין בימים חשוכים אלה.

כל חבית בירה מביאה עמה סכנה להתגלות ולחיות את שארית חייהם במשרד. אולם, "ששת האמיצים" בכל זאת מוכנים להילחם למרות הסיכון העצום עבור חלומם. כך הם מתייצבים במבשלת הבירה שלהם מדי יום, על מנת ליצור את מיטב הבירות שהעולם הזה ראה (ושתה).

כך מתוארת מבשלת הבירה Steam-Brew באתר האינטרנט של המבשלה. ארבע מהבירות שהמבשלה מייצרת מצאתי בקשת טעמים. סיפור מוזר, אבל התוצאה מעולה.

אייל בהיר – IPA עונתי המכונה "האחות"

היא נקראת "האחות" כמגן והסוואה לעצמה ולאמה. אמון ופתיחות כבר עלו לחייהם של יותר מדי חפים מפשע …

יש הרבה אגדות על הצעירה. אומרים שהיא נולדה מחוץ לעיר ונאלצה לברוח מהמדינה עם אמה, שכן חיפשו אחריהן. היא הביאה איתה את המקצוע שלה – היה לה כישרון להתבשל כמו אחיה הבכור.

בחווה קטנה היה לה הרבה זמן לשכלל את מלאכת בישול הבירה. שם, הרחק מיחידות הבישול העירוניות, עבדה על עבודות המאסטר שלה. כאשר לילה אחד היא נבגדה, ומשטרת האיסור שרפה את החווה עד היסוד, היא ברחה עם אמה ברגע האחרון בזכות מעבר סודי ישן בחווה.

באותו לילה אמה סיפרה לה על אחיה, על המהפכה, על משחקי הכוח בעיר ועל השחיתות מאחורי כל פינה. לאחר שהביאה את אמה למקום בטוח, "האחות" יצאה לכיוון העיר, במטרה לתמוך בהתנגדות ולתרום את תרומתה כחלק מקבוצת הבירה.

מעבר לסיפור: 4.9% אלכוהול. 42 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה אבל קל מאד לשתות פחית ובכל פחית יש 500 מיליליטר או 210 קלוריות. רכיבים: מים, לתת שעורה, כשות ותמצית כשות ושמרים.

לחובבי אייל וגם למי שלא, בירה טעימה מאד.

אייל חיטה בהיר – "החקלאי"

ה"חקלאי" הנועז הוא מבשל וגם מבשר התנגדות.

במשך זמן מה, ההתנגדות נתמכה גם על ידי המחוזות הסמוכים. המשפיע ביותר מבין התומכים נקרא בעיר "החקלאי". הוא טיפח שדות חיטה קטנים בקרחות יער גדולות – מספיק גדולות בכדי לספק למבשלות ההתנגדות בעיר שהצליחו לבשל אייל חיטה בהיר, משלושה סוגים שונים של מאלט.

מבלי להתעייף, "החקלאי" זורע את שדותיו מחדש ומציע זרעי חיטה. שדותיו הקטנים מתגלים תמיד שוב ושוב, וחומרי הגלם היקרים נופלים בלהבות כקורבן. עדיין החלק הקשה ביותר בעבודתו הוא הברחת מומחיות הבירה שלו והמאלט הטרי שנאסף לעיר. הוא צריך לעשות הכל בעצמו, כי אינו יכול לסמוך על אף אחד.

מעבר לסיפור: 5.6% אלכוהול. 46 קלוריות בכל 100 מיליליטר. רכיבים: מים, לתת חיטה, לתת שעורה, כשות ותמצית כשות ושמרים.

לטעמי, אפילו טעימה יותר מה"אחות".

IPA – "הניצוץ"

"הניצוץ", כפי שהוא מכונה ברחוב, כבר ראה הרבה.

בתקופה מסוימת, הוא היה התלמיד הטוב ביותר של "המאסטר". אך כאשר התלמיד הצעיר בישל בירה שנראתה בעיני מורו כלא הולמת, הוא עזב את הארץ בכעס ונסע ברחבי העולם. במסעותיו למד דברים חדשים והתחרט שוב ושוב על הקשר שנותק מאדונו הזקן, שהיה עבורו כמו אבא.

כששמע על ההתנגדות, הוא החליט לחזור. "הניצוץ" ביקש מהמאסטר סליחה ונכנס לשירותם של לוחמי החירות. בזכות כישרונו יוצא הדופן וניסיונו, למרות שהיה צעיר עדיין, לא עבר זמן רב עד שהפך לחלק מארבעת האמיצים. המומחיות שלו היא India Pale Ale, שאת המתכון וההכנה למד במסעותיו והשתכלל בעזרת "המאסטר".

מעבר לסיפור: 7.8% אלכוהול. 55 קלוריות בכל 100 מיליליטר. רכיבים: מים, לתת חיטה, לתת שעורה, כשות ותמצית כשות ושמרים.

אולי אני חוזר על עצמי, אבל אני חובב בירות מסוג IPA ובירות עם אחוזי אלכוהול גבוהים מהרגיל. הניצוץ היא גם וגם והיא אחת הבירות הטובות ששתיתי.

בירה בוק גרמנית אדומה – "הזרה"

בהשראת השיער האדום הבהיר של בתו, אביו של הזרה נחשב כממציא הבירה הגרמנית האדומה.

כשהחל האיסור, הוא לא רצה להכנע ללא קרב, והסתיר את המתכון במקום סודי בכפר כדי להגן עליו מפני גילויו על ידי אחרים. המתכון לטעם הייחודי ולסוד הצבע האדום העז של הבירה נותר אבוד זמן רב.

בשלב זה, "הזרה" היא בת המשפחה היחידה שיודעת את המתכון המדויק של הבירה האדומה החזקה במיוחד. היא הקימה את קבוצת Steam Brew, שהיה לה הציוד הנדרש לייצור. כדי שלא יגלו את שיוכה המשפחתי, היא הסתירה את שערה האדום מתחת לכובע והסתירה את זהותה. לפיכך, פשוט קוראים לה "הזרה", כי במחתרת אף אחד לא הכיר את פניה. אפילו "המאסטר" יכול רק לתהות האם המאלט הקלוי של יצירתה הייחודית אחראי לצבע שיערה האדום.

מעבר לסיפור: 7.9% אלכוהול. 54 קלוריות בכל 100 מיליליטר. רכיבים: מים, לתת חיטה, לתת שעורה, כשות ותמצית כשות ושמרים.

עוד בירה מוצלחת של מבשלת Steam Brew

הכוונה שמאחורי סיפור ההתנגדות עדיין לא ברור לי ולמרות שהסיפור מעניין, הוא נשאר כרגע בלתי מובן. אמשיך לנסות לברר.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

לבד בברלין – הנס פאלאדה

השנה היא 1940. גרמניה, בהובלת היטלר והמפלגה הנאצית, מנסה לכבוש את העולם. אמנם צרפת נכנעה, אך הניצחון על צרפת לא שיפר את מצבם של רוב דיירי הבית שברחוב יבלונסקי 55 בברלין.

משפחת פרסיקס, חברי המפלגה הנאצית חוגגים את הניצחון. כדאי בגרמניה הנאצית להיות חבר מפלגה. שאר דיירי הבית עסוקים בעיקר בלשרוד. השופט בדימוס פרום מסתגר בביתו ומחכה שהמצב ישתפר. גברת רוזנטל מחכה לקבל ידיעות על בעלה שנלקח על ידי הגסטפו. אמיל בורקהאוזן מחפש דרך קלה להשיג כמה מרקים כדי לשרוד עוד כמה ימים. לשים יד על רכושה של גברת רוזנטל היא אפשרות טובה מבחינתו. אוטו קוואנגל, מנהל עבודה במפעל לרהיטים שהפך למפעל ייצור לארונות מתים, ואשתו אנה, מחכים שהמלחמה תסתיים, בנם משרת בצבא הגרמני.

כשאוטו ואנה מקבלים את הידיעה כי בנם האהוב נהרג בלחימה בצרפת, הם מחליטים לפתוח במסע התנגדות כנגד היטלר והמפלגה הנאצית. הם אינם מצטרפים למתנגדים אחרים ולא מספרים על פעילותם לאף אחד. הם מניחים במקומות שונים בברלין גלויות ועליהם קריאות כנגד היטלר והמשטר הנאצי.

הגלויות שאוטו ואנה מפזרים נמסרות ברובם למשטרה. מסוכן בגרמניה אפילו להחזיק ביד גלויה כזו. אם יתפסו הם צפויים להיות נאשמים בבגידה במולדת. מי שקיבל את התפקיד ללכוד את כותב הגלויות הוא מפקח אשריך מהגסטפו. הוא מעדיף לחכות בסבלנות עד שכותב הגלויות יעשה טעות שתגרום לתפיסתו אבל הבוס שלו אינו סבלני כמוהו והמפקח אשריך משלם מחיר על חוסר הצלחתו.

זמן רב מצליחים אוטו ואנה לא לעשות טעויות אבל יום אחד המזל נגמר. אוטו לא רצה להשמיד שתי גלויות ששם בכיס מכנסיו כשהוא מוזעק אל מקום עבודתו. יותר מדי עבודה השקיע בכתיבתן. הן נופלות מכיסו במפעל בו הוא עובד. ספר מותח ומעניין, מבוסס על מקרה אמיתי, על מרדף של חתול ועכבר ועל החיים בעורף, בברלין של מלחמת העולם השנייה.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה