בירות: סיכום זמני

באוגוסט 2014 כתבתי את הפוסט הראשון על בירה. מבחן טעימה עם חברים לשש בירות ישראליות.

מאז עברו כמה שנים והרבה בירות. את רובן שתיתי בבית וצילמתי על השיש במטבח. חלקן צולמו במקומות שונים בעולם. על כולן כתבתי. לפעמים רק חוות דעת קצרה. לפעמים בתוספת סיפור על המבשלה.

היום קבלתי הודעה שהבלוג בן 11 שנים. ממש היום יש לו יום הולדת. היום גם קבלתי תמונה ששלחתי להדפסה של אוסף הבירות שצלמתי במהלך השנים. בתמונה מופיעות למעלה ממאתיים בירות שונות.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , | כתיבת תגובה

בירות: אסטרייה דאם

מבשלת דאם הוקמה על ידי אוגוסט קואנצמן דאם וג'וזף דאם בשנת 1876 בברצלונה.

הרעיון היה לבשל בירה בהירה שתתאים לאקלים הים תיכוני, להבדיל מהבירות הכהות של מרכז אירופה. אסטרייה דאם בושלה כלאגר ים תיכוני. מאז הבירה מיוצרת מאותם מרכיבים: מים, לתת שעורה, אורז, כשות ושמרים (על פי אתר המבשלה ולא כפי שכתוב בעברית על התוית) ללא תוספות או חומרים משמרים.

השעורה והכשות מגודלים על ידי יצרנים מקומיים. השמרים שהם משתמשים הם אותו זן במשך דורות רבים. אם השמרים ייעלמו או ייפגמו, הטעם של בירה אסטרייה ישתנה, ולכן הם מחזיקים שלוש עתודות של השמרים, מאוחסנות תחת אבטחה בברצלונה, ולנסיה ולונדון.

עם 4.6% אלכוהול התוצאה טעימה למדי.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים | כתיבת תגובה

בירות: מייזל וייס אורגינל, ספטן הלס

מייזל וייס אורגינל

מבשלת מייזל הוקמה בשנת 1887 על ידי האחים אברהרדט והנס מייזל בעיר ביירות שבאזור פרנקוניה עילית, במדינת בוואריה שבגרמניה והיא עדיין בבעלות משפחתית. בשנת 1955 הציגה המבשלה את קו בירות החיטה Maisel Weisse, והיום היא היצרנית הרביעית של בירות חיטה בגרמניה.

רכיבים: לתת חיטה, לתת שעורה, כשות ושמרים. הבירה הראשונה שאני זוכר שיש יותר לתת חיטה מלתת שעורה.

אלכוהול: 5.2% קלוריות: 41 בכל 100 מיליליטר בירה.

הטעם: לא משהו.

לחדי העין ששמו לב ל"מגן הדוד" בלוגו של המבשלה, זהו אינו מגן דוד אלא הקסגרמה שמקורה באלכימאים. המשולש המתחדד לכיוון הקרקעית מתקשר אל המים, החשובים לבישול בירה, וגם אל האדמה ואל חומר הגלם החשוב שעורה. המשולש עם הנקודה כלפי מעלה מייצג את האש בסיר הבישול ואת האוויר, הפחמן הדו-חמצני שבבירה.

ספאטן הלס

בירה ספאטן הלס הגרמנית ממינכן, מוצלחת יותר לטעמי. לאגר פשוט וטעים.

רכיבים: מים, לתת שעורה, שמרים וכשות.

אלכוהול: 5.2%. קלוריות: 45 בכל 100 מיליליטר בירה.

בספר המסים של העיר מינכן נזכרת לראשונה מבשלת בירה בכתובת המקורית של המבשלה כבר בשנת 1397. בעלי המבשלה התחלפו לעיתים קרובות במהלך 125 השנים הבאות, עד שעברה לבעלות משפחת סטארנברגר למשך מאה שנה בדיוק, משנת 1522 ועד שנת 1622. הבעלים הבאים, משפחת ספאט, הם שנתנו לה את השם שנשאר עד היום.

בשנת 1807 רכש המבשל המוסמך גבריאל סדלמאייר את מבשלת ספטן, שהייתה אז המבשלה הקטנה ביותר במינכן. איתו החל עידן משפחת סדלמייר, שצאצאיה עדיין מנהלים את החברה. בשנת 1867 מבשלת ספטן הפכה למבשלה הגדולה ביותר במינכן. היא הצליחה להחזיק בתפקיד המכובד הזה עד שנת 1890. זו המבשלה הגרמנית היחידה שקיבלה מדליית זהב על הבירה שלה בתערוכה העולמית בפריז.

בתאריך 21 במרץ, 1894, בתקופה שבה שתו במינכן ובמדינה כולה, רק בירות כהות, מתוקות – מלוחות, מבשלת ספטן החלה לבשל את ספטן הלס, בירה בהירה, המבשרת הראשונה של קטגוריית בירות בהירות במינכן. בעוד כחודש יחגגו במינכן 125 שנים לבירה.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

שלוש שעות בפריס – קארה בלאק

בתאריך 23 ביוני, שנת 1940, הגיע היטלר לפריס הכבושה. תוך שלוש שעות הוא עזב את העיר. מה גרם להיטלר לעזוב תוך זמן קצר כל כך את העיר? קארה בלאק מציעה בספר הזה אפשרות אחת.

לקייט ריס, אמריקאית שחיה באנגליה, היו סיבות אישיות לרצות במותו של היטלר. מבחינתה הוא האשם במותם של בעלה ובתה התינוקת כתוצאה עקיפה מהפצצה גרמנית. רצונה לנקום מביא אותה לקבל על עצמה את המשימה לצנוח בצרפת, להגיע לפריס ולהתנקש בחייו של היטלר ביציאה מכנסיית הלב הקדוש במונמרט.

ההסטוריה מלמדת אותנו שקייט נכשלה במשימה והיטלר לא מת במהלך ביקורו בצרפת.

לאחר הירי הכושל, קייט מנסה להציל את חייה ולהימלט מצרפת. בעקבותיה יוצא גונטר הופמן, משירות הביטחון של הרייך, לשעבר בלש במפלג הרצח של משטרת מינכן. תוך שהיא נעזרת בצרפתים מתנגדי הכיבוש ומנסה לא להתפס על ידי רודפיה, היא מגלה לחרדתה ששולחיה לא התכוונו שתצליח.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

בירות: הובגובלין גולד ורובי ממבשלת וויצ'ווד

שתי הבירות החדשות של מבשלת וויצ'ווד ( Wychwood Brewery) ששתיתי, לא מיועדות לשוק העולמי לפי אתר המבשלה, אבל מצאו את דרכן אל מדפי השופרסל ואל המקרר שלי.

שתי הבירות, מסוג אייל אנגלי, טעימות ונעימות לשתיה כמו בירות קודמות שטעמתי מאותה מבשלה.

הובגובלין גולד מכילה 4.5% אלכוהול ויש בה 41 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה. הרכיבים: מים, לתת שעורה, לתת חיטה, כשות ושמרים. הבירה כבר יובאה לישראל בעבר בשם דומה, גולד הובגובלין עם תוית קצת שונה.

הובגובלין רובי מכילה 5.2% אלכוהול ויש בה 42 קלוריות בכל 100 מיליליטר בירה. הרכיבים: מים, לתת שעורה, כשות ושמרים.

אם הרכיבים כל כך דומים, מדוע צבען של הבירות כל כך שונה? ובכלל, הרכיבים של רוב הבירות הן די זהים ובכל זאת יש בירות בהירות מאד ויש כהות עד שחורות.

הסוד הוא בדרך כלל בתהליך העיבוד של השעורה או החיטה. התעמקתי קצת ברכיב הבסיסי הזה של הבירות. לבישול בירות מסוג אייל בהיר או זהוב משתמשים בדרך כלל בסוג אחד של לתת שעורה (או חיטה או שתיהן) שעבר תהליך ייבוש בטמפרטורה של 95 עד 105 מעלות צלזיוס. הנבט המיובש בהיר ושומר על כל האנזימים המקוריים. זהו הסוג הנפוץ ביותר בשימוש כסוג יחיד או כבסיס לסוגים נוספים.

להשגת צבע כהה יותר, הנבט עובר תהליך ייבוש בטמפרטורה של 150-160 מעלות צלזיוס שמלבד הצבע גם מפתח ניחוחות מיוחדים כמו קקאו ושוקולד בלתת מסוג שוקולד או טמפרטורה גבוהה יותר בתנורי תוף מסתובבים לייצור לתת קריסטלי שלו ניחוח קרמל. בהובגובלין רובי משתמשים בכל שלושת הסוגים האלו לקבלת הצבע הכהה.

פורסם בקטגוריה בירה | עם התגים , | כתיבת תגובה

סיפור לחיים מאת אן וולס

את הנושא של הסיפור הבא הזכיר איקו שמואל, בתגובה שכתב לי, לפני כשנה וחצי. נתקלתי בו שוב השבוע והחלטתי לחפש את הסיפור כפי שביקש. מצאתי כמה אזכורים אבל את הקרוב ביותר מצאתי באתר סיפורים קצרים שפרסם סיפור קצר של אן וולס מהעיתון לוס אנגלס טיימס.

גיסי פתח את המגירה התחתונה של ארונית הבגדים והרים חבילה עטופה בניר עדין. "זו," הוא אמר, "זו לא סתם תחתונית. זו הלבשה תחתונה איכותית." הוא השליך את ניר העטיפה והגיש לי את התחתונית. היא הייתה מעולה, משי, בעבודת יד ועם רשת של תחרה. תג המחיר האסטרונומי עדיין היה מחובר. "ג'אן קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו יורק, לפחות לפני 8 או 9 שנים. היא מעולם לא לבשה את זה. היא שמרה את זה לאירוע מיוחד. טוב, אני מניח שזה האירוע." הוא לקח ממני את התחתונית והניח אותה על המיטה עם הבגדים האחרים שלקחנו לבית הלוויות. ידיו התעכבו לרגע על החומר הרך, ואז טרק את המגירה ופנה אלי. "לעולם אל תשמרי דבר לאירוע מיוחד. כל יום שאת חיה הוא אירוע מיוחד."

נזכרתי במילים האלה במהלך ההלוויה ובימים שלאחר מכן כשעזרתי לו ולאחייניתי לטפל בכל המטלות העצובות שאחרי מוות בלתי צפוי. חשבתי עליהם במטוס בחזרה לקליפורניה מהעיירה המרכז-מערבית בה מתגוררת משפחת אחותי. חשבתי על כל הדברים שהיא לא ראתה ולא שמעה ולא עשתה. חשבתי על הדברים שהיא עשתה בלי להבין שהם מיוחדים. אני עדיין חושבת על דבריו והם שינו את חיי. אני קוראת יותר ומנקה פחות. אני יושבת על המרפסת ומתפעלת מהנוף בלי להתעסק עם העשבים בגינה. אני מבלה יותר זמן עם המשפחה והחברים ופחות זמן בישיבות וועדה. במידת האפשר, החיים צריכים להיות חוויה מענגת, ולא סבל. אני מנסה לזהות את הרגעים האלה עכשיו ולהוקיר אותם.

אני לא שומרת כלום. אני משתמשת בכלי החרסינה והקריסטל בכל אירוע מיוחד כמו ירידה של קילוגרם במשקל, פתיחת סתימה בכיור או פריחת הקמליה הראשונה.

אני לובשת את הבלייזר הטוב שלי לשוק אם מתחשק לי. התיאוריה שלי היא שאם אני נראית מצליחה, אוכל לשלם 28.49 דולר עבור שקית קטנה של מצרכים בלי להתכווץ. אני לא שומרת את הבושם הטוב שלי למסיבות מיוחדות. למוכרים בחנויות לחומרי בניין ולפקידים בבנקים יש אף שמתפקד היטב כמו שיש לחברים שלי.

"יום אחד" ו"באחד הימים" מאבדים את אחיזתם במילון שלי. אם זה ראוי לראות או לשמוע, אני רוצה לראות ולשמוע עכשיו. אני לא בטוחה מה הייתה אחותי עושה אם הייתה יודעת שלא תהייה פה ביום המחרת שכולנו מקבלים כמובן מאליו. אני חושבת שהייתה מתקשרת לבני המשפחה ומספר חברים קרובים. היא אולי הייתה מתקשרת למעט חברים מהעבר כדי להתנצל ולתקן יחסים שנפגעו עקב מריבות. אני רוצה לחשוב שהייתה יוצאת למסעדה סינית, האוכל שהעדיפה. כנראה שלא אדע.

אלו הדברים הקטנים שלא נעשו, שהיה מרגיז אותי אם היה מתברר לי שזמני מוגבל. כועסת כי דחיתי פגישות עם חברים ל"אחד הימים". כועסת שלא כתבתי מכתבים מסוימים שהתכוונתי לכתוב. כועסת ומצטערת שלא אמרתי לבעלי ולביתי כמה באמת אני אוהבת אותם. אני משתדלת מאוד לא לדחות, להתאפק או לשמור דבר שיוסיף צחוק והנאה לחיינו.

בכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני אומרת לעצמי שזה מיוחד. כל יום, כל דקה, כל נשימה…היא מתנה.

אן וולס (לוס אנגלס טיימס)

פורסם בקטגוריה ככה סתם | עם התגים | כתיבת תגובה

שלוש בדיחות ישנות

שלוש בדיחות שהתפרסמו בארץ ישראל, בעתון הגלגל, בשנת 1944.

יהודי קנה עז.
שאלו אותו: "לשם מה אתה צריך עז?"
ענה היהודי: "אשתי חולה, והרופא ציווה שתשתה חלב עז."
אמרו לו: "ודיר יש לכם?"
"לא" ענה היהודי, "אין לנו דיר, העז תגור איתנו בבית."
אמרו לו: "והסירחון?"
"מה לעשות?" ענה היהודי, "העז תצטרך להתרגל."

זקן אחד עמד לשאת נערה צעירה.
הגיעה שעת החופה והכלה איננה.
שאל הזקן: "איפה הכלה?"
אמרו לו: "היא יושבת בחדר ובוכה."
שאל: "על מה היא בוכה?"
אמרו לו: "היא בוכה שהיא מתחתנת עם זקן."
אמר החתן: "לכו תגידו לטפשה, שבזמן שהיא בוכה אני מזדקן עוד יותר."

כשהגיע כלב לץ לגיל מופלג הפסיק להופיע בבית הכנסת.
אמרו לו חבריו: "דווקא כעת אתה מתרחק מבית הכנסת?"
"כן," אמר כלב, "זקן אסור לו להשמיע קול, כדי שלא ישמעו למעלה וישאלו: מה ! הזקן הזה עוד שם?…"

פורסם בקטגוריה ככה סתם | עם התגים , | כתיבת תגובה

האיש מברלין – לוק מקקלין

גרגורי סבסטיאן רינהרט, היה מפקח מצטיין בתחנת אלכסנדרפלאץ בברלין כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה. הוא היה גם חיל מצטיין. השתתף במלחמת העולם הראשונה וזכה בצלב הברזל בחזית המערבית ועוד פעמיים בצלב הברזל באותו יום בשנת 1918 בקרב באמיאן. עם עליית הנאצים ועקב סרובו להצטרף לגסטפו, ומותה של אשתו, התדרדר בתפקידיו במשטרה עד שעזב וחזר לצבא.

הוא אהב את ארצו אבל שנא את מה שהפכה להיות. הוא מצא חברות אמיצה בצבא אבל לא סבל את המדים שאותם לבש. המשבר נגרם באחד הימים באוקטובר 1941, בעיירה קרגוייבץ שבסרביה. שם צפה במאות נערים צעירים, תלמידי בית ספר עם מוריהם, מובלים אל השדות מחוץ לעיירה ונרצחים ביריות. פעולת תגמול של הצבא הגרמני על פגיעה בחיילים גרמנים על ידי פרטיזנים.

עכשיו הוא מוצב בסרייבו, קפטן במודיעין הצבאי. ברקע מתנהל מבצע שוורץ, מבצע של הצבא הגרמני, בשיתוף האיטלקים והקרואטים לחיסולם של הפרטיזנים. על ריינהרט הוטל לחקור את נסיבות רציחתם של קצין אחר ביחידה ועיתונאית שעבדה בשירות התעמולה הגרמני.

הצבא הגרמני, האוסטשה הקרואטי, המשטרה הצבאית, שירות השטח החשאי של הצבא הגרמני, שרות הביטחון של SS והמפלגה הנאצית, כולם מעורבים ברמה כזאת או אחרת אבל גם ההתנגדות, אותם גרמנים שמתנגדים לנאצים באופן מעשי.

ספר מעניין ומותח גם בזכות העלילה וגם בזכות הרקע ההסטורי שלא היה ידוע לי על מה שהתרחש ביוגוסלביה של מלחמת העולם השנייה.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

מאה סיפורים חדשים – 46 – כיצד שילמה הנזירה עבור האגסים

אין זה דבר יוצא דופן שנזירים ירדפו אחרי נזירות. כך קרה פעם שנזיר יעקוביני חשקן, ביקר פעמים רבות במנזר בממלכה זו, עד שנודעה כוונתו – שהייתה ל"אהוב" את אחת הנזירות במקום.

אלוהים יודע כמה השקיע והתאמץ הנזיר לראות את זו שאהב יותר מכל אחרת בעולם. הוא המשיך לבקר במנזר לעתים קרובות כל כך, עד שהאב המנזר ורבות מהנזירות הבחינו במצב העניינים והיו מאד לא מרוצים. אף על פי כן, כדי להימנע משערוריות, הם לא אמרו אף מילה לנזיר, אלא נזפו בנזירה, שהמציאה תירוצים רבים, אך אב המנזר, שהיה חד הבחנה, ידע על פי תשובותיה ותירוציה שהיא אשמה.

לכן, בגלל הנזירה האחת, שלל אב המנזר את חירותם של כולם, וגרם לסגירת דלתות המנזר, כך שהיעקוביני המסכן בשום פנים ואופן לא הצליח להגיע אל פילגשו. מצב שמאוד הטריד אותו, וגם אותה. לא צריך לומר, ואתם יכולים לנחש שהם תכננו יומם ולילה באיזו דרך הם יכולים להיפגש, אך לא הצליחו לחשוב על שום תכנית, כה קפדנית הייתה ההשגחה של אב המנזר עליהם.

יום אחד, התחתנה אחת מאחייניותיו של אב המנזר. סעודה גדולה נערכה במנזר. מכל הסביבה נאספו אנשים רבים, ואב המנזר היה עסוק מאוד בקבלת האנשים הנכבדים שבאו לעשות כבוד לאחייניתו.

היעקוביני הנכבד חשב שהוא עשוי לזכות בהצצה במאהבת שלו, ואולי יהיה בר מזל מספיק כדי למצוא הזדמנות לפגוש אותה. הוא בא אפוא ומצא את מבוקשו, כי בגלל ריבוי האורחים, אב המנזר לא הצליח להשגיח על הנזירה. הייתה ליעקוביני הזדמנות לספר למאהבתו כמה הוא עצוב ומצטער על הזמן הרב שעבר, והיא, שאהבה אותו מאוד, הקשיבה לו בהנאה, ושמעה אותו בשמחה. בין שאר דבריו, אמר:

"אבוי! יקירתי, את יודעת שזמן רב עבר מאז שקיימנו שיחות שקטות כמו שאנחנו אוהבים. לכן אני מבקש ממך, אם זה אפשרי, בעוד שכולם עוסקים בדברים אחרים מאשר לצפות בנו, תגידי לי היכן נוכל לדבר בפרטיות?"

"שיעזור לי אלוהים, ידידי", היא ענתה, "אני רוצה זאת לא פחות ממך. אבל אני לא מכירה שום מקום שנוכל לעשות זאת, יש כל כך הרבה אנשים בבית, וכל כך הרבה זרים שהגיעו לחתונה הזאת שאני לא יכולה להיכנס לחדר שלי. אבל אני אגיד לך מה אתה יכול לעשות. אתה יודע את הדרך לגן הגדול, נכון?"

"בשם סנט ג'ון! כן, ”הוא אמר.

"בפינת הגן", אמרה, "יש חלקה נחמדה מוקפת בגדרות גבוהות ועבות, ובאמצע עץ אגס גדול, שהופך את המקום לקריר ומוצל. לך לשם וחכה לי, וברגע שאוכל לברוח, אני אמהר אליך.

היעקובין הודה לה מאוד והלך ישר לשם. אבל אתם חייבים לדעת שהיה בחור צעיר שהגיע לחגיגה, שעמד לא רחוק מהאוהבים האלה ושמע את שיחתם. כוון שהכיר את החלקה, הוא החליט ללכת ולהתחבא שם, ולראות את מעשה האהבה שלהם.

הוא חמק מההמון, וככל שרגליו יכלו לשאת אותו, רץ לחלקה והגיע לשם לפני היעקובין. כשהגיע לעץ האגס הגדול, טיפס עליו. כוון שהיה העץ בעל ענפים גדולים, וכוסה בעלים ובאגסים, – הסתיר הצעיר את עצמו כל כך טוב שלא ניתן היה לראותו בקלות.

הוא רק הספיק להסתיר עצמו, ומהרחוב הגיע היעקובין, מביט לאחור כדי לראות אם פילגשו הולכת אחריו. אלוהים יודע שהיעקובין שמח כל כך למצוא את עצמו בנקודה היפה ההיא, שאף פעם לא הרים את עיניו למרומי עץ האגס. הוא אף פעם לא חשד שיש שם מישהו, אלא השאיר את עיניו מופנות אל הדרך ממנה הגיע.

הוא הסתכל עד שראה את פילגשו נחפזת להגיע ובמהרה הייתה איתו, והם שמחו מאוד, והיעקובין הטוב הסיר את גלימתו וחיבק בחוזקה ונישק את הנזירה.

הם רצו לעשות את הדבר שבשבילו באו למקום, והכינו את עצמם בהתאם, ותוך כדי ההכנות אמרה הנזירה:

"דע לך, האח אוברי, הייתי רוצה שתדע שאתה עומד ליהנות מאחת הנזירות היפות בכנסייה. אתה יכול לשפוט בעצמך. תראה איזה שדיים, איזה בטן! איזה ירכיים! וכל השאר.”

"אני נשבע לך, האחות ג'האן, יקירתי," אמר האח אוברי, "את יכולה גם לומר שיש לך כמאהב את אחד הנזירים הנאים ביותר במסדר שלנו, וגם מצויד היטב כמו כל אדם בממלכה זו," ועם מילים אלה, נטל בידו את הנשק בו עמד להילחם, הניף אותו לנגד עיניה של גבירתו, וקרא, "מה את אומרת? מה את חושבת על זה? האם זה לא נאה? האם זה לא ראוי לבחורה יפה?"

"בוודאי שכן," אמרה.

"ויהיה לך אותו."

"ולכם יהיו," אמר מי שהיה למעלה על עץ האגס, "כל האגסים הטובים ביותר על העץ." ובעודו מדבר טלטל את הענפים בשתי ידיו, והאגסים נפלו עליהם ועל האדמה. האח אוברי כל כך נבהל, עד שלא עצר אפילו להרים את חלוקו, אלא ברח הכי מהר שיכול היה ולא הרגיש בטוח עד שהיה רחוק מהמקום.

הנזירה הייתה מפוחדת באותה מידה, או אפילו יותר, אך לפני שהספיקה לצאת לדרך, גלש הבחור הצעיר מהעץ, לקחה אותה ביד, מנע את עזיבתה ואמר לה: "יקירתי, אסור לך להיעלם כך. תחילה עליך לשלם למוריד הפירות."

היא ראתה שסירוב ייראה בלתי סביר, והסכימה לתת לצעיר להשלים את העבודה שלא השלים האח אוברי.

פורסם בקטגוריה מאה סיפורים חדשים | עם התגים | כתיבת תגובה

שמש חלופית

באחד הבקרים האחרונים, צעדתי ברחוב יגאל אלון בתל אביב, מצפון לדרום.

בעודי מרוכז בהליכה, שמתי לב לצל שלי, הולך לפני, ושמאלה. אז שמתי לב שגם צילם של עמודי התנועה והרמזורים פונה שמאלה, לכוון מזרח – לכוון השמש!!

היה לי מספיק ברור שהשמש לא החליפה צדדים, ראיתי אותה מדי פעם, עדיין במזרח. אבל משהו גרם לצילם של דברים לפנות לכוון הפוך.

צילם של דברים פונה לכיוון השמש

הייתי צריך קצת לחפש אבל די מהר מצאתי את "השמש החלופית" משתקפת בקירות הזכוכית של מגדל גדול מימין. ההשתקפות הייתה מספיק חזקה ליצור צל במקומות בהם לא היו קרני שמש ישירות.

שמש חלופית במערב
פורסם בקטגוריה אישי, מיחוץ לבית | כתיבת תגובה