שתיקת המעשנים

אנחנו צעירים, מבוגרים וזקנים. נשים וגברים. עולים חדשים וילידי הארץ. אשכנזים וספרדים. דתיים וחילונים. אין לנו דבר משותף מלבד העישון ובגללו אנחנו מהווים מטרה במטווח כלכלי ולא דמוקרטי.

במלחמה נגדנו הכל כשר אבל הגרוע מכל הוא ביטול זכותנו ליהנות גם אם הנאתנו אינה פוגעת באף אחד אחר. אם נרצה לפתוח בר למעשנים בלבד, לא תאפשרו לנו. הנאתנו אינה שקולה לזכותו של לא-מעשן להיכנס דווקא לבר למעשנים. אם נרצה לפתוח עסק שבו מותר לעשן ולהעסיק רק מעשנים, לא יותר לנו. זכותנו אינה שקולה לרצונו של לא-מעשן לעבוד דווקא עבורנו.

גם זכותנו לרכוש סיגריות במחיר סביר אינה נשמרת. להפך. הפכנו למקור הכנסה בכל פעם שלממשלה חסרות מטבעות בקופה.

אנחנו לא יוצאים להפגנות. זה לא "פוליטיקלי קורקט".

אנחנו מתמעטים. הלחץ עושה את שלו. טוענים שהסיגריות הורגות אותנו. נכון. גם הסיגריות הורגות אותנו. לא יותר מסכנות אחרות בסביבה: זיהום אויר ממכוניות ומפעלים, תאונות דרכים, לחץ בעבודה, מלחמה, כולסטרול, שפעת העופות, שמן זית מזויף, טעויות של רופאים ועוד ועוד (לא על פי סדר קטלניותם).

Warning1Warning3

יום אחד כנראה נעלם, יוציאו אותנו מחוץ לחוק (ולא על ידי רועי לוי). עד אז – תנו לחיות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שתיקת המעשנים

  1. ההשוואה מופרכת – תאונות דרכים הן תאונות, הן לא קורות בכוונה. עישון הוא במכוון. מעבר לזה, אם יש תאונות דרכים זה אומר שזכותי לנהוג כמו מופרעת? אדם צריך לעשות הכל כדי להגן על עצמו ואם משהו קורה, זה כבר גורל, אבל לפגוע בעצמך בכוונה?
    ואגב, האנטי לסיגריות הוא לא נגד המעשנים – אני לא חושבת שאכפת למישהו אם מישהו אחר הורג את עצמו עם הסיגריות. הבעיה היא הנזקים לאחרים – מעישון פאסיבי, דרך לכלוך המדרכות והדשאים (ראיתם פעם איך נראה דשא באוניברסיטה? הכל בדלים שלא נזרקים למאפרות או פח), דרך עישון במקומות אסורים כי אין אכיפה וכך לא מעשנים לא יכולים להכנס לכל פאב ממוצע, דרך חשיפה מאולצת לעישון (למשל בתחנות אוטובוס, נכון זה מקום פתוח אבל כשעומדים כולם בתחנה, בעיקר ביום גשם, כולם צריכים לסבול את העשן והמחלות שבאים עם זה) ועד ההוצאות הרפואיות שהמדינה מממנת למי שחטף מחלות מהעישון.
    ובשורה התחתונה- זה שיש חוליים וצרות אחרות שצריך להלחם נגדם, לא מצדיק את העישון.

    • hananya הגיב:

      אני חושב שאת טועה בכמה דברים שוש.
      אמנם אנו קוראים להם תאונות דרכים אבל רובן אינן באמת תאונות, כשנהג שיכור יוצא לנהיגה הוא יודע שהוא מסכן את עצמו ואת האחרים. כשנהג או נהגת מרוכזים בטלפון הנייד במהלך נהיגה הם יודעים שהם מסכנים גם את המשתמשים האחרים בכביש. כשרופא או סתם מבקר עוזב חולה במחלה מדבקת ואינו מחטא את ידיו הוא מסכן חיים של אחרים הרבה יותר ממעשן.
      כשהמדינה העלתה את מחיר הדלק, יצאנו לרחובות בכעס. כשעלו מחירי הסיגריות – לא בגלל שעלו תשומות היצור ולא כדי שנפסיק לעשן – רק בגלל שהמדינה רוצה כסף, אף אחד לא יצא להפגין. המדינה אינה רוצה שנפסיק לעשן – המס על הסיגריות מהווה הכנסה של כמה מיליארדי שקלים בשנה.
      ומדוע לא לאפשר, באופן דמוקרטי, לבעל פאב להחליט שהוא מוותר על ה"לא מעשנים" ולאפשר עישון אצלו בעסק?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.